נתחיל בשיטה שלדעתי היא אחת השיטות המעניינות ביותר למוות. [אני קצת חובבת את כל מה שבא מיפן, אבל עדיין]
ספּוּקוּ
סֶפּוּקוּ- [切腹, שילוב של הקנג'ים של "חתך" ו"בטן" ]
אם אתם רוצים להתאבד בדרך זאת, בדרך היפנית הטקסית, אתם צריכים ללבוש את הבגדים הכי יפים שלכם, ולשבת על מחצלת מיוחדת על הברכיים. בקטע זה היפנים כותבים "פואמת מוות". יענתו מכתב התאבדות, אבל שיהיה מושקע.
אז, אתם מורידים חולצה [או פותחים קימונו], לוקחים חרב הוקיזאשי קצרה, או טאנטו [סוג של פגיון] בהנחה שאין לכם אחד, אתם יכולים להשתמש באותה מידה בפגיון ערבי [80-100 שקל בעיר העתיקה].
עכשיו תעקבו אחרי ההוראת. אתם לוקחים את הפגיון, ודוקרים את הבטן התנועה אחת משמאל לימין, ובתנועה שנייה למעלה.
זהו, ביצעתם את ההוראות, אם אתם סמוראיים אמיתיים, אתם תמשיכו את התנועה פנימה והחוצה פעם אחת, כך שהמעיים יצאו חוצה, וא ממתינה גסיסה ממושכת של עד 24 שעות.
רוב הסמוראים נהגו לבטח את המוות שלהם כך, שנתנו לחבר שלהם לעמוד מאחוריהם עם חרב ארוכה, וברגע שהמתאבד מראה היסוס או סובל יותר מידי, החבר כורת את ראשו. [מה שגרם לנו בכיתת יפנית, לחרוש את בדיחת "בשביל זה יש חברים" שעות על גבי שעות]
[מוכר גם כ"חרקירי" (腹切り, "חיתוך הבטן"), אבל היפנים מחשיבים את זה ל"המוני".]
אני לא ממליצה על השיטה הזאת לאנשים שרוצים מוות מהיר וזהו. השיטה הזאת מראה על חישול ועמידה עצמית בכמות שלרוב היהודים המלוכלכים אין, היכולת לדעת שאתה עומד מול המוות, ביסורים נוראים, ולהשלים פעולה איומה למען הכבוד שלך.
אני מעריצה את האנשים שמסוגלים לעשות את זה, אני כמובן, לא אצליח. גם אתם מן הסתם, לא תצליחו, אבל שווה לנסות. מוות מושקע ביותר.
אם אתם גם פורעי חוק והסיכון מרגש אתכם, אתם צריכים לדעת שהספוקו נאסר על החוק ב1868, וזה לא הפריע לאף אחד, לא נראה לי שמי שלא פוחד ממוות איום ונורא ביסורים כשכל המעיים בחוץ, יזיז לו במיוחד מהעונש שהוא יקבל אחר כך מהשלטונות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
