הפוסט הזה הולך להיות חוויה אישית שלי, אם את מיש'ו זה לא מעניין, שלא יגיב, ואני לא רוצה תגובות סטייל "חבל שלא הצלחת למות", כי כבר קיבלתי מספיק כאלה, וזה משגע אותי.
אני אספר לכם מה קרה באותו יום...
זה היה יום שבת, הייתי בבית, עם כל המשפחה שלי, והייתי עצבנית. המשפחה שלי הם בני אדם כאלה, שהם די נחמדים, לא רעי לב או מש'ו. אבל להיות איתם יותר מידי זמן זה משגע, באיזשהו שלב אני פשוט התחלתי לצרוח ולהרביץ לעצמי בטירוף.
ואז פתחתי את הדלת, ורצתי בטירוף למטה, שם נשכבתי על האדמה [עם בוקסר] והתחלתי פשוט לבכות, אחרי כמה שעות אמא שלי יצאה מהבית וקראה לי לעלות למעלה להרגע. כשאף אחד לא היה בבית, התיישבתי ליד השולחן שם הייתה הקופסא של האדווילים. ואז התחלתי לקחת, אני לא יודעת כמה בדיוק לקחתי, אני מניחה שיותר מ20. לא הייתי בדיוק במצב שמאפשר לי לספור.
אחרי זה נורא נרגעתי, זה קצת טישטש אותי, ועשיתי מקלחת ארוכה, והייתי ממש רגועה.
ואז אמא שלי חזרה, ומשום מה סיפרתי לה. אחרי זה היה מרדף מטורף לחפש את אבא שלי [יש לו רשיון] ואז ללכת למגן דוד, ומשם למיון, ולשתות פחם פעיל.
קיצר, נמר בטוב, חוצמכמה טיפולים פסיכוליגיים שקיבלתי, עכשיו אני בסדר גמור.
זה מקרה עלוב, וגם לחלק מהחברים שלי קרה מקרה דומה.
רוצים להצטרף לאגודת "אלה שהם כל כך עקומים עד כדי כך שאפילו למות הם לא מצליחים כמו שצריך"?
אניוואי, עכשוי הבנתם למה פתחתי בלוג שלם על מוות.
וכדי שלא נגמור עם טעם רע, הנה כמה תמונות שאמיר כפרעליו ערך, שיטות התאבדות מקוריות: