כשהכוכבים כבו."God's not on our side 'cause he hates idiots also." -קלינט איסטווד, "הטוב, הרע והמכוער"
|
| 4/2012
קיבינימאט (1)
בהתחלה קראתי מחאות של אנשים על היחס לניצולי שואה, ווואללה, קצת התעצבנתי.
אחר כך קראתי עדויות של ניצולי שואה עצמם על היחס שהם מקבלים מהמדינה, והתחלתי לכעוס.
אז איכשהו, ממש בטעות, ביקר לי שבטעות, קראתי נאומים של פוליטיקאים, סיפורים, תאונות, מעצבים, וקצת רתחתי.
ברגע שקראתי מה שיפית פרסמה על אונס קבוצתי, בחיי שהגעתי לרמות זעם שלא ידעתי כבר המון זמן, בטח שלא כאלה שמתאימות לטיול כזה שבו הכל אמור להיות בטרנקילו.
ואני אומר, לעזאזל, למה אנשים לא מתערבים כשהם רואים אונס קבוצתי? זאת הצגה? כולם מזיינים את המוח על איך אפ אחד לא התערב בשואה, וכולם עומדים וצופים בעניין בחבורה של נערים אונסים בחורה. מוצאים את ההקבלות? מתעצבנים קצת?
אולי במקום לשבת מול הטלוויזיה ולנענע את הראש מצד לצד כאילו שמישהו יזכור משהו ממה שהוא רואה שעה אחרי שהוא מכבה את הטלוויזיה, תילחמו בכל השטויות האלה בזה שתצאו מהבית, תיקחו נשימה עמוקה ותחשבו איזה יום יפה היום, גם אם הוא גשום או מעורפל או סתם לח וחם, כי עדיין יש לכם חיוך מפעם לפעם, לעזאזל.
הולך להפוך משהו,
גוליבר.
או שאולי אני אחשוב על מה שעושה לי טוב. עושה לי טוב לראות אנשים שאהבתי במהלך הטיול. עושה לי טוב לדבר עם אנשים על ספרים, עושה לי טוב להשתכשך בנהר קטן ולעשן איזה ג'ויינט, עושה לי טוב לנהל שיחות התכתבות קטנות עם יפית, עושה לי טוב אפילו שהקטנה שלי (אפילו שהיא בת 18 עוד מעט, תמיד תהיי הקטנה שלי) מספרת לי שהיא חולמת שאני חוזר, עושה לי טוב לראות תמונות של טל מחייכת, כל כך הרבה דברים עושים לי טוב שעל ה-ז´שלי כל השטויות האלה, אני הולך לשבת עם בירה על שפת התהום שמובילה לאיזה נהר סוער לא רחוק מפה ולחשוב על כל זה, על ת' שלא יוצאת לי מהראש ועל עוד דברים שבטח יעלו לי בראש ברגע שאגיע לשם.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
