המקום שלי

אני מרגישה מרומה, נבגדת.

חשבתי, או רציתי להאמין שבמשך השנתיים האלה נרקם בינינו משהו אחר, מיוחד, שונה ושלא תעשה לי את זה.

אני מכירה את ההיסטוריה שלך עם בנות ולא פעם עשית קטעים לא יפים אבל בטחתי בך והאמנתי שלי לא תעשה.

הרגשתי שאני יכולה לסמוך עליך.

אם משהו לא טוב לך, מפריע או רע יכולת תמיד לדבר איתי ולהסביר

אבל בחרת להתנהג כמו אפס,

לסיים את זה באוויר, בשתיקה.

אני מרגישה שכבשת וזרקת, כבשת ואיבדת עיניין.

טבעו של האין הכמייה שהוא יוצר הרצון ההשתוקקות למשהו שאין ביכולתנו להשיג.

טבעו של היש הוא שהופך למובן מאליו וגורם לאיבוד עיניין.

בהצלחה בדרך בה בחרת ללכת.