נבכיי נשמתי

אני משתדלת להיות יותר פרקטית בזמן הקרוב, תאמינו או לא, כדי להתכונן לתקופה הצבאית שלי.

החלטתי לכתוב כאן רשימת מטלות של כל מה שיש לבצע עד הגיוס והעזיבה שלי של הבית:

- לטעון את הPSP במספיק בידור, אבל לא לקחת לטירונות

- לחדש את מלאי השירים בMP4, אבל לא לקחת לטירונות

- לסדר ולארגן את הטלפונים, השירים והקבצים בסלולארי

- לגבות כל חומר חשוב על הMP4 וחומרים רגישים ואישיים לצרוב ולמחוק לאלתר מהמחשב.

- לנקות את ההיסטוריה, מועדפים רגישים (לא לא פורנו -__-)

- לסדר את החדר ולמצוא מקום לדברים האישיים

- לא לשכוח להכניס ספר קל לתיק הטירונות

- לצלם את אחי המון המון פעמים בטלפון, ואולי גם להדפיס תמונה או שתיים.

- לשקול לנהל יומן במחברת, כדי לתעד וכדי להשתפך על רגשות, זה ממש יחסר לי.

- לשקול לפתוח יוזר חדש למחשב ולנעול את היוזר שלי.

- לקנות דיבורית חדשה.

- ללכת למפגש AC שיהיה כנראה האחרון שלי לשנתיים הקרובות אלא אם יהיה איזה שהוא נס.

- ללכת לאירועי חנוכה שהם יהיו אירועי חנוכה האחרונים שלי בעידן התמימות. *איזה תמימות נועה על מה את מדברת בכלל??*

- לדפוק את הראש עוד פעם אחת אחרונה (לא שעשיתי את זה יותר מפעם אחת בחיים שלי).

- לערוך רשימת קניות לצבא ולראות איפה הכי זול לקנות אותם (בטח שלא בריקושט -__-)

- לזכור לשלם את הקנס שלי לפני הגיוס.

- ללכת לים

- לפתוח את הראש, לנקות אותו מכל חשש, פחד, ובעיקר- מחשבות על העבר.

- לנסות ללמוד כמה דברים לפני, לעשות כמה תרגילים במתמטיקה בשביל התזכורת ובשביל להזכיר למוח שלי מה זה ללמוד כל יום מ8 עד 8.

- לעשות יותר ספורט בתקווה להיות בכושר סביר בטירונות.

- לראות כמה שיותר אנימה

- לראות כמה שיותר סרטים

- לאכול כמה שיותר אוכל של אמא, סליחה, אוכל בייתי שאני מבשלת. פעם אמא שלי היתה מבשלת. פעם היה יותר נחמד.

- לבזבז כמה שפחות זמן

- לקרוא

תוכניות גדולות יש לי, אבל בעזרת נחישות ורצון הן יתממשו כולן. לדעתי, אני אחזור לפווסט הזה כמה פעמים ואערוך אותו כשאשלים דברים מהרשימה.

אני במצברוח קצת דכאוני בזמן האחרון, למרות שאני רושמת המון הישגים מרשימים בחזית המחזמר. הצלחתי לגייס עד כה 2,000 ש"ח לטובת הפרויקט, והיד עוד נטויה. בחיי, זה הישג. בכל זאת, קשה לי עם זה שהכל יגמר עוד חודש. קשה לי ממש להיפרד מהחיים שלי, שממש נהנתי מהם בזמן האחרון, מהחופש.

אני חושבת שכבר כתבתי את זה, אבל אני הרבה יותר מאושרת ממה שהייתי בתיכון, באופן מפתיע.

למרות הכל, אני חושבת שאני קצת דורכת במקום והגיע הזמן לעבור לאתגר הבא. מבחינת המחזמר כבשתי את הפסגה שרציתי לכבוש. אני משאירה אחרי מכונה משומנת, ואני אדאג לשמן אותה בעת הצורך.

רחוק מהבית, לכל כך הרבה זמן, רק אני עם עצמי מול מערכת שלמה. זה סוג של "הישרדות" שכזו, לבחון את הגבולות שלי, וכן להתנתק מהבית. אני רוצה להתחיל לגרום לעצמי להבין שהבית הזה ברחוב X בעיר Y הוא לא לנצח. למעשה, צריך להתחפף מכאן ממש עוד מעט. ללמוד, לעבוד, לטייל ברחבי העולם, לפרוח.

אז אחרי הצבא כמובן שיהיה טיול, אני לא אוותר על זה. היעדים המועדפים הם ארצות סקנדינביה או קנדה או אוסטרליה או אירלנד. החלטתי שמזרח אסיה לא מושכת אותי וגם לא דרום אמריקה. הטיול לארה"ב פתח לי קצת את העיניים והבנתי מה באמת מושך אותי. הלוואי ויכולתי לטייל בכל העולם, אם יכולתי זה מה שהייתי עושה כל חיי.

ואז מגיעה הדילמה- מאורגן או לבד? מצד אחד מאורגן זה לראות את הכל ולחוות את הכל בלי לפספס שום דבר, מצד שני זה מאוד המוני, מאוד תיירותי ואני מחפשת משהו יותר אותנטי, המון טבע, בעיקר טבע, ואפילו רק טבע.

עוד יהיה לי זמן לחשוב על זה.

בנתיים, צה"ל הרבה יותר קרוב מהטיולים, וזה סוג של התכוננות לעולם. ככה אני תופסת את זה. אני חושבת שבסה"כ זו תהיה חוויה חיובית, ואם אני אצליח לתפוס לי שם איזו חברות אמיתית לא תהיה מאושרת ממני.

נועה.