נבכיי נשמתי

אז לפני שהמילה מעצור מייד תקשר לי לנשק, מטווחים ושאר שטויות,

המילה כרגע מתארת חוויה רגשית.

אני מרגישה שאני חווה מגוון כל כך עצום ואדיר של רגשות, אבל הכל כל כך עצור בפנים משום מה. עד כדי כך שאני לא יכולה ממש לתאר את המכלול הזה במילים.

כל כך הרבה בלבול. פתאום יש לי פלאשבק מהתיכון, וברגע השני חלומות לגבי העתיד. לרגע אני עצובה על החיים הנוכחיים שאני משאירה מאחור (מתוך בחירה) וברגע השני מתמלאת סיפוק על "הגיעותי עד הלום".

ה"מעצור" הזה הוא סוג של חסימה שכנראה מתבצעת באיזה שהוא אופן בלתי מודע. מן הפנמה של העובדה ששום דבר לא אבסולוטי כרגע, אני יכולה להנות ויכולה גם לא, אני יכולה להצטער וגם לשמוח שהדברים התגלגלו כך. אם שום דבר לא אבסולוטי אין טעם ברגשות אבסלוטיים.

בכלל, להרגיש אבל לא לשקוע זו גישה שאולי כדאי לי לאמץ. להיות עצובה, אך לא לשקוע בעצב. להיות שמחה אבל לא אופוריה. בדיוק כמו שאני- מאוזנת. (ולא, זה שאני מזל מאזנים לא אומר שאני משליכה את התכונות של המזל על האישיות שלי, אלא שהאישיות שלי תואמת במקרה את האישיות של מזל מאזניים, כמו שאנשים חושבים שהיא אמורה להיות).

נזכרתי היום בשיעור אנגלית, אני חושבת השיעור היחידי שאי פעם יזכר אצלי (פשוט בגלל שאני מודה, לא הייתי מקשיבה בשיעורי אנגלית. לפעמים צריך לסנן קצת מידע בשביל המנוחה, ושיעורי אנגלית היו המנוחה שלי), ונדמה לי שדווקא אותו שיעור היה הרה גורל. המורה, שלא במתכוון, העמידה לי מול הפנים מראה, או יותר נכון תיארה תיאור ואמרה לי "זו את". נתתי למילים להתגלגל טיפה בלשון עד שירדו לתודעה, הסתכלתי מקובית השמש שלי אל עבר הכיתה החשוכה וראיתי את עצמי מולי. אהבתי את מה שראיתי וזו היתה חוויה כל כך מעצבת.

האמנתי בדרך שבה הלכתי עד היום, רציתי והתעקשתי בהתעקשות לפעמים בלתי מוצדקת ללכת בדרך מאוד ספיציפית, לא פופלארית וקשה, אך היא האמת שלי. מאז התיקון, לא התביישתי אפילו לרגע לעצור ולומר "טעיתי". היו פעמים שלא רציתי, אבל ידעתי שזו תהיה טעות.

לאן אני חותרת? לא יודעת, למחוזות המחשבה שלי כנראה.

התאהבתי בג'אז. בייחוד בMichael Buble. זה היה רק עניין של זמן עד שהטעם המוסיקאלי שלי יגיע לג'אז, בייחוד עם כל אווירת מחזות הזמר הזו. טוב לי בנתיים עם הג'אז ומגניב לי.

קניתי קצת דברים לצבא היום, להפתעתי נכנסתי לריקושט ורוב הדברים לא היו יקרים חוץ מהשעון. השקעתי בשעון המון (400 ש"ח) כי פשוט התאהבתי בו. קטן, מסוגנן מאוד, עדין מאוד ואדום. בדיוק כמוני (:

אני כבר רוצה שיגיע חנוכה! יהיה ממש כיף!

והפווסט הזה לא מגיע לשום מקום. נו מילא.

נועה.