לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

נבכיי נשמתי


A woman is like a tea-bag: you never know how strong she is until she gets into hot water - Eleanor Roosevelt

Avatarכינוי: 

בת: 33

MSN: 





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
5/2009

ולמרות הכל


הצבא הפך אותי 180 מעלות. התרגלתי להתמודד עם משברים כשאנשים אחרים עומדים מן הצד ובוחנים אותי. התרגלתי להשבר בנוכחות הבנות, לשפוך את הלב.

ואז מגיע חודש מאי. חודש מאי רצוף אירועים ונושאים כבדים בחיים שלי, ושוב באורך פלא אני מוצאת את עצמי בבית, עם עצמי, ברגילה.

ואני מודהמת מחדש איך פתאום, בעיתות משבר, אני מחפשת את הבנאדם הזה שאני אוכל לדבר איתו. לפני הצבא פשוט הייתי מתכנסת, מפנימה, שותקת. כל הסיטואציה גורמת להכל להיות הרבה פחות ממה שזה ועדיין...

עדיין יש את העניין הבוער. מצב שאין לי מושג איפה אני עומדת. control freak כן אני יודעת. העניין הזה, הקטן, שאני לא מצליחה למצוא אנשים שיזדההו עם המערבולת הזאת בפנים. המאבק התמידי הזה בזהות העצמית, בשאלה מי אני? שחשבתי שנפתרה כבר. אולי, אני מקווה, זה רק עניין של זמן. להכיר עוד כל כך הרבה אנשים, עכשיו שאני במקום חדש לגמרי בצבא, לנסוע בארץ, להפתח, ואולי דרך אחרים אני אצליח איפה שהוא, למצוא את המקום השקט שבו אני אוכל לנוח קצת. עד אז...

 

היתה רגילה לפנים, באמת. ים המלח, סיבוב בארים בפלורנטין עם הבנות מהקורס, על האש עם כל הקורס והמפקדים, קניות, סנדלים חדשות, טלוויזיה, שינה, המון בירה, נסיעה למשפחה בדרום, נהיגה ו-.... פטור נעלים לנצח! חחחח סיפור ארוך, אבל הכי חשוב שהשגתי את הפטור הנפלא הזה, ולצמיתות!

חבל שנגמר, היה לי ממש נפלא, ולצערי לא נחתי מספיק.

אגב, זו היתה הזדמנות נפלאה להתחיל לראות האנטומיה של גרי, ובחיי שזו סידרה ממש כייפית. יותר מזה, אני מרגישה קצת מושפעת, אבל חייבת להודות שהסדרה הזו גורמת לי ממש ממש לרצות ללכת להיות פסיכולוגית קלינית. העיקר אמא אומרת לי "נו נועה, אולי תמציאי משהו, תהיהי מליונרית, לא תצטרכי לעבוד, יהיו לך חיים טובים".

אז חשבתי על זה, והבנתי שאני לא נולדתי בשביל להמציא משהו שיעשה את החיים של כמה אלפיונים שם למעלה נוחים יותר, או להאריך את החיים של אנשים שגם ככה חיים יותר מידי זמן, או לשכנע אנשים לקנות דברים שהם לחלוטין לא צריכים בשום צורה שהיא. אני כאן כדי להפוך את החיים לחוויה טובה יותר בשביל כולם.

מעצבן אותי, שכשפתאום נתיב מתחיל להתבהר, ואני מתחילה להתאפס על מקצוע לעתיד, בום. תמיד יבוא משהו שיגרום לי לשנות את דעתי.

טוב יש לי עוד שנה ו8 לחשוב על זה.

 

שיהיה לי בהצלחה בחפיפה שמתחילה ביום ראשון למשך 4 חודשים. יחי טחינת העבודה.

נועה.

 

נ.ב.

נראה לי שיש לזה סיכוי... אני ממש מקווה שכן. =]

נכתב על ידי , 15/5/2009 20:20   בקטגוריות אבני דרך בחיי, אירועים יפים שכדאי לזכור, צבא, אופטימי  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



16,069
הבלוג משוייך לקטגוריות: חטיבה ותיכון , 18 עד 21 , פילוסופיית חיים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לnoa-sama אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על noa-sama ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)