נבכיי נשמתי

לפעמים יש רגעים שנדמה שפתאום הכל מסתדר, הכל אופטימי, אבל במציאות, זה ממש לא ככה. ובכן כרגע זו ההרגשה שלי. משום מה, התחלתי להשלים עם העובדה שאלו הם המורים שלי, שאני בתיכון ואני כבר ילדה גדולה, שזה עוד מכשול בחיים שחייבים לעבור. חלק ממני עדין שואף להיות "צעיר לנצח", חסר אונים, מוגן, עטוף באהבה, אבל החלק הריאלי שלי יודע, ומסנן לי כל הזמן שזה בלתי אפשרי.

בספר האלכימאי כתוב שלכל אדם יש יעוד בחיים, כשאנחנו צעירים אנחנו מתכונים נפשית ופיזית לאותה ההשלמה של היעוד. הרגע בו אנחנו מתבגרים הוא הרגע שבו אנחנו יוצאים למסע הארוך של חיפוש היעוד ועצמנו. אני מאוד מאמינה בתכנים של הספר הזה. (כבר אמרתי שזה ספר מעולה? הינה אני אומרת שוב! לספר הזה יש כוח לשנות מן הקצה עד הקצה חיים של בנאדם, ואולי זו הסיבה שאני *קצת* אופטימית בזמן האחרון... יותר מידי אם תשאלו אותי...)

אתם בטח שואלים לעצמכם איך פתאום הכל הסתדר? טוב... אני מניחה שזה עיניין של זמן. מה גם שלא הכל הסתדר, אבל יש רוח אופטימית באוויר.

*****

היום קמתי בבוקר והתחיל לטפטף! היתי בשוק! ממתי בחולון יורד גשם בספט'?! ועוד ב7 בבוקר.... ישבתי עד שהטיפטוף נפסק, והסתכלתי על הטיפות. חשבתי לעצמי, כמה חבל שזה סתם מים מבוזבזים, אף אחד לא משתמש בהם..... ואז, כשנפסק הטיפטוף בשברירי שניה, יצאה השמש במלוא תפארתה, בוהקת, קוסמת. זה היה מחזה יפה, משל לחיי שלי.

תמיד צריך לזכור שלא משנה כמה שבוכים (ותאמינו לי שאפשר לבכות הרבה) צריך לזכור שיום יבוא והשמש הזו תצא החוצה, תחמם לב כל אחד, תמיס כל קרח, ופרחים יחלו לפרוח. אתם חייבים להודות שאחרי יולי-אוגוסט זה נחמד שבא החורף, הקרירות, הגשם, השלוליות. (^__^) אבל תמיד נחמד להגיע לקייץ ולהפסיק ללבוש סוודרים כל הזמן. למעשה, לא הינו שורדים את החורף ללא הבגדים החמים שיעטופו אותנו ולא יתנו לחום לברוח. ככה בדיוק אני מרגישה. חסר לי הסוודר ביום סגריר שישמור עלי ויחמם אותי יעניק לי חום ואהבה... הרי החורף אצלי כבר היה בשיא. סופות וסערות השתוללו בתוכי, גשם כה רב ירד מעיני הדומעות, שלג עטף את חדרי ולא נתן לאיש להיכנס, אז (וגם עכשיו) הדבר היחיד שנאחזתי בו היתה העובדה הפשוטה, שלמוות אין שום תכלית, שום תועלת. למות פירושו להיכנע. להיכנע פירושו להחמיר את המצב. אם עד עכשיו היתי עיוורת ומסונוורת מעצמי, מהרגשות הכ"כ נוראיים שלא ידעתי אפילו שקיימים בי ואין מילה בעיברית שיכולה לתארם, וגרמתי סבל לעצמי, ולאנשים היקרים לי מכל, להיכנע פירושו להעינש את עצמי והיקרים לי עוד יותר ממה שכבר היה.

*****

תארו לעצמכם, שאתם מורים בבית ספר, אתם מכנכים כיתה... עוברות כמה שנים ואתם קוראים בעיתון "ילדה מחולון התאבדה.... ". היא השאירה מכתב מאחוריה ובה היא כתבה את שמכם בצירוף המילה סליחה. אתם כבר מבינים שמדובר בתלמידה שלכם, אבל אתם פשוט לא מסוגלים לקלוט, היא נראתה כ"כ מאושרת, מלאת חיים... מה גרם לה לעשות את המעשה הנורא הזה...האם זה/ו היה/היתה אני?! רגשות אשם ילוו אתכם כל החיים, אפילו אם היתם יודעים שלא עשיתם דבר.

אני בשום פנים ואופן אתן לכזה דבר לקרות לאדם שחשוב לי יותר מכל דבר אחר... (אישה יותר נכון) לא נעים לי לומר את זה אבל היא חשובה לי יותר מההורים שלי, המשפחה שלי, ואני עצמי. אני לעולם לא אסלח לעצמי, על הקרירות, חוסר האיכפתיות, ההתעלמות המוחלטת שהפגתי כלפיה. אני לעולם לא אשכח את הסבל שבגילוי הדבר, והכי חשוב, אני לעולם לא אעשה דבר כזה שוב... לעולם!

*****

את האמת, היה לי מאוד קשה להכיר בעובדה שרגשות עזים כאלה יכולה להתרחש בין שנים אנשים מאותו המין, בהפרש גילאים גדול (יחסית) שאין להם שום קשר משפחתי, והם לא הומואים או לסביות. הם רק מכירים, נאמר, מהעבודה. זה רגשות שאני לא הרגשתי בחיים, כלפי אף אחד, אפילו לא לגבי הורי שלי. אני לא היתי מודעת לעובדה שאהבה לא חייבת להתרחש מסיבות מיניות או משפחתיות, וכן אני לא מתביישת לומר,אני אוהבת אותה בכל ליבי ויותר מכך. רובכם, אם לא ככולכם, לא מבינים איך במקום שנוא כמו בית ספר, יכולים להתפתח קשרים שכאלה, ועוד בין מורים לתלמידים. את האמת, גם אני לא, ואם כן חשבתי, האמנתי בלב שלם שזה לא ראוי, מורה הוא מורה ויש להתיחס אליו כמורה, לא כחבר, ובד בבד כחבר מאוד קרוב. בכלל, מעמדו של המורה אצלי היה תמיד מאוד מאוד גבוה, כשם שמעמד ההורים היה. אני פשוט חונכתי לכבוד הדדי, תמיד, בכל מצב. (מה לעשות בית פולני...)

*****

אני החלטתי שאני הולכת לדבר איתה. יום שני, עוד שבועיים (תסמנו ביומן) אני אלך ואפגש איתה במקרה (כיביכול) בחוג של אח שלי.  אני מתפללת לאלוהים שיתן לי את הכוח לדבר איתה, לרמוז לה, לשאול אותה לפחות אם היא קיבלה את המכתב... אמנם אני כמעט בטוחה שזה לא יקרה ולכן אני עובדת על עצמי ועם עצמי (אני לא יכולה לדבר מול המראה... אולי זה בגלל שאני לא רואה את עצמי מדברת עם עצמי בשנים הקרובות או שסתם בגלל שאני מזדעזעת מהכיעור של עצמי... הכל יכול להיות).

טיפ קטן לחיים: בפגישות ראשונות, וזה לא משנה אם זה מורה חדש, תלמיד חדש בכיתה, בליינד דייט או סתם מישהו שעובר ברחוב תמיד תנסו למנות לעצמכם את הדברים החיוביים באותו אדם. זה יחסוך לכם המון המון סבל בעתיד ואולי איזה חתונה שתיים ^__~ (דעו לכם כי כל החוויות שתוארו פה, כ=ו=ל=ן בגלל הרושם הראשונים והמיידי שקבעתי על המכנכת (לשעבר) שלי)

==============================

הערה: התמשתי בשפה גבוהה בכוונת תחילה. אני רוצה להעשיר כמה שיותר את השפה שלי, את הסגנון שלי מכיון שאני מתכוונת ושוקלת באופן מאוד רציני את כתבית הספר. הוא כנראה יהיה רומן עם מספר מעורב אבל גוף שלישי. אני צריכה להתאמן בהבעת הרגשות המורכים האלה, שאני בעצמי עוד לא הגדרתי אותם במדויק.

==============================

היום היה יום מוזר בבצפר.כולם מתלוננים על המורה למט' שהיא לא מסבירה טוב, שהיא אלימה, מפחידה, יורדת על תלמידים אבל אני לא מבינה מה הם עושים עיניין כ"כ גדול. מורים זה עם. עם שהוא בלתי ניתן לשינוי בגלל שכל מורה מלמד לפחות 10 שנים במערכת אז יש לו את ההרגלים שלו, הקפריזות שלו, ואם זה אומר שהמורה דורשת שקט מוחלט, אז יותר מקפידים על הפה וזהו! עכשיו ביום שישי היא הולכת להחטיף לנו על הראש.. איך בכלל העזנו לפתוח עליה את הפה. בכלל אני מרגישה שזו מלחמה ואני תקוע בשטח ההפקר. הכיתה שלי מול המורה למט' ואני סובלת משני הצדדים. אני דווקא חושבת שהיא מורה מעולה וכן, אני גם משוחדת מהמורה הקודמת שלי למט' (דיברתי איתה לא מזמן והיא אמרה לי שהמורה הנוכחית היא מורה טובה, אני מאמינה לה וכמו שאמרתי, אצלי נמחק מהלקסיכון המילה "רושם ראשוני"). אנחנו נראה במבחן. אנחנו נראה את הרחמנות שלה כלפי ואז נקבע כמה היא טובה/לא. (מה היתי עושה לולא המבחן החוזר והבוחן לשיפור ציוון וכמובן האמון הבלתי פוסק של המורה הקודמת שלי למט'... אם היא לא היתה מאמינה בי, ויודעת שאני מסוגלת לא היתי מצליחה. זה בכלל חשוב בכל מקצוע אבל אצלי במט' במיוחד נקווה שהשנה אני אצליח להרשים את המורה הזו... היא נראת אחת שלא ממש מתרשמת בקלות -____-)

בכל אופן, אם תשאלו אותי, זה נכון שהיא נוקשה, אבל עם מורים מסתדרים ולא מנסים לשנות. ככה זה.

============================

קיבלתי 90 בלשוןןןןןןןןןןן!!! יששששששששששששששש איזה אושר!! כ"כ פחדתי שאני אקבל 70.... והיא לא שמה לב בכלל לטעויות שלי!! XDDD היו לי איזה עוד 3 טעויות שהיא לא שמה לב אילהן!!! היתי אמורה בכלל לקבל 80... אבל היא לא ראתה וזה כזה כייייייייייף!!! אבל מצד שני קצת לא נעים לי... אם מגיע לי את ה80 אז מגיע לי.. אני מרגישה כאילו קיבלתי את הציון במרמה וזה קצת מעיק... חשבתי אולי להפנות את תשומת ליבה אבל אני צריכה ציון כמה שיותר גבוהה בלשון אז אני מניחה שאני אחוס על עצמי ^^ (אני חייבת להיות מקור גאווה למורה הקודמת שלי, שהיא במקרה היתה המכנכת שלי... *מגלגלת עיניים*)

אני מניחה שזהו בנתיים...

ג'ה!! ^__~

נועה.

(....שנה טובה, לדוד גיבור, אשר על המשמרת, שנה טובה, לך אבא, שנה, טובה, לך אמא, שששששנה טוווובה, שששששנה טוווובה!!....)