נבכיי נשמתי

רק אני מוצאת את העובדה שהמילים התגברתי והתבגרתי מאוד מאוד דומות מאוד מאוד אירונית?

בכ"מ, לאט לאט אני מתחילה להרגיש שאני מתגברת על תחושת האובדן. באופן אירוני, אחרי שאיבדתי כמעט כמעט את הכל התחלתי להרגיש טוב יותר. זה כמו מגדל קלפים כזה שהיה מאוד מרשים ויפה, ואז קלף אחד נפל, והיפל עוד אחד והרס את כל המגדל. העניין הוא, שעכשיו, כשאני אגש לבנות את המגדל מחדש, אני די בטוחה שהוא יבנה טוב יותר, עם יסודות מקובעים וחזקים יותר.

הדברים מתחילים להתבהר. אולי זה קשור לקורס הפסיכומטרי הזה שנרשמתי אליו בחטף. אני לאט לאט חוזרת למסלול, ועם החזרה הזו מתחילה שוב להדלק האש הזו לעשייה. החלטתי להשתלב שוב בכל הקשור לעשיית מחזמר נוסף, והחלטתי לקחת את זה שלב אחד קדימה.

עם העבודה שלי אני אוכל לחסוך כסף לעוד כזה מסע מטורף, אבל כל כך מהנה. הפעם אני יודעת שלא צריך לבזבז יותר מידי זמן בדברים מיותרים. כולם יודעים כל כך הרבה דברים עכשיו יותר טוב מפעם. חחח אני מרגישה שוב את האדרנלין הזה בדם, ואני נזכרת בלפני שנה, את מה שמשך אותי לעולם הזה מלכתחילה.

כיף (:

שלחתי היום סוף סוף פקס למודעין, אולי מישהו יתעורר שם ויחליט לקבוע לי כבר מועד לראיון. אני כל כך מקווה להיות בתפקיד טוב, עכשיו יותר מתמיד. עכשיו שיש כל כך הרבה חרא כאן, אני רוצה לשנות. ואני יודעת שהצבא יאכל אותי בלי מלח, ושיכול מאוד להיות שאני אשנה את דעתי ואצטער, אבל כרגע זה המצב. בחיי, כמה שאני רוצה לממש את עצמי בתפקיד חשוב. זה לא יתואר בכלל.

מחר אני נוהגת שוב לירושלים, לניחום אבלים. עד כמה שהדרך לירושלים מרגשת, היא מאוד מפחידה. אבל נראה, אולי יהיה לי עכשיו יותר קל שיש לי בטחון בנהיגה.

טוף, אז לילה טוב בנתיים.

נועה.