נבכיי נשמתי

במקרה שלי, הלילה בא.

חברה של אחי הקטן היא בכורה למשפחה בת 3 בנות. תינוקת, גן, ויסודי (היא). אמא שלה ביקשה ממני לעשות ביביסייטינג להערב. מ9 עד 12.

בשמחה! עבודה מזדמנת זה משהו שאני נורא מחבבת.. וגם אם זה לא יהיה מזדמן אלא יהפוך לקבוע מה טוב. אז היא הוסיפה והציעה שאני אביא גם את אחי שישחק עם הבנות. וואלה רעיון נפלא, ככה הם ישחקו ואני אתבטל לי וגם ישלמו לי. נפלא.

הגעתי אל הבית שלהן מלווה באחי הקטן. נכנסו. האמא היתה בחדרה משהו. מסבירה לי כל פרט קטן שיש בבית. "וכאן מים קרים, וכאן מים חמים, ופה השירותים, ופה הטיטולים של הקטנה, וכאן היא ישנה..." זה היה נראה כאילו הזוג הזה (האמא החרדה והאב הפסיבי) מזמן כבר לא יצאו מהבית ללא הבנות. כנראה אני לא רחוקה כל כך מן האמת.

אחרי כל ניסיונות השכנוע שלי שיהיה בסדר, כי באמת אין סיבה שלא, הם הלכו להם. התרווחתי מול הטלוויזיה בסלון. לצערי, ללא מזגן. אז אחי ושתי הבנות הגדולות שיחקו בחדר קטן, והתינוקת בלול, אמורה לישון. היא לא ממש ישנה כשהם הלכו. בכל מקרה, היא ראתה איזה סוג של קלטת כזו לפעוטות והיתה שקטה. ראיתי בטלוויזיה את מהדורת חדשות סוף השבוע של ערוץ 10 והמתנתי. ב10 אחי חוזר הביתה עם אבא שלי, ואז כל הגנון הולך לישון.

אחרי 20 דקות בערך אני שומעת רעשים מהחדר שבו היתה התינוקת. כמו אם קיפצתי אל הלול לבדוק מה קורה. מסתבר שנגמרה הקלטת. "אז תלחצי כאן, ואז כאן, ופה, ואז תשימי לה ערוץ 40" כמו שהאם אמרה ביצעתי. נראה שהקטנה לא התלהבה כל כך מן הערוץ, אבל ניכר היה בפניה שהיא עייפה. אני זוכרת כשאחי היה קטן אמא שלי כל הזמן היתה אומרת שכשהם משפשפים את העיניים ובעיקר כשאחי היה מתחיל לגעת באוזן שלו, סימן שהוא עייף. ניסיתי לשכנע אותה לשכב, זה לא כזה עזר עד שהיא נשכבה בעצמה עם פיסת הבד המכונה גם "חיתול". הוא כיסה לה את הפנים. ידעתי מאחי שזה לא טוב אז רציתי להוריד לה אותו מהפנים, ואמרתי נעשה את זה בדרך אחרת קצת, כדי שהיא תסכים שאני אעשה את זה. אז הסרתי את החיתול במהירות והוספתי גם איזה "קו וק" נחמד. הילדה התחילה להקרע מצחוק. ככול שעשינו את זה במחזוריות כך זה יותר ויותר הצחיק אותה. אולי בגלל שהיא היתה עייפה, אולי בגלל שאני אדם זר, ואולי כי באמת הצלחתי להצחיק אותה.

יש משהו בצחוק של תינוק/ת שהוא שובה לגמרי. כל פינה בלב, לפחות של אמא בפוטנציה כמוני. אז אחרי 10 דקות של משחק, אמרתי לעצמי "טוב היא בטח ממש מותשת עכשיו, היא תרדם". אמרתי לה שאני צריכה ללכת והיא צריכה לישון. חזרתי לסלון ואחרי רבע שעה היא צללה לחלומות. איך אני יודעת? פשוט כי הפסקתי לשמוע את הצעצוע המרשרש שיש לה בתוך הלול.

באותו זמן גם אחי חזר הביתה והיה זמן שינה של שתי הגדולות. הן גם היו עייפות יחסית אז לא היו בעיות בבקשה שלי "ללכת לישון" שבדר"כ יוצרת אנטי אצל ילדים. הן שכבו לישון וחזרתי לסלון. העברתי לערוץ יס2 שבמקרה שידר את שודדי הקאריבים 2 והתחלתי לצפות. נזכרתי שהייתי בבכורה של זה וכמה נהנתי באותו ערב... אבל אז נמאס העניין שלי בסרט ושלפתי את הספר שהבאתי איתי, הספר החדש של ליהיא לפיד.

מצאתי את עצמי, עושה ביביסיטינג לבנות ולתינוקת וקוראת ספר שמדבר ב100% על אמא-הות, לידה, חתונות וכל המסביב. אי אפשר לומר שהתחברתי ב100% אבל כן היה משהו שעניין אותי, אחרי הכל לא הייתי קוראת 60 עמודים לולא היה עניין. והאמת שמתחשק לי לקרוא אותו עד הסוף. הספר מתאר את כל הבעיות והמחשבות של אישה בחתונה, בלידה, ובכל התקופה שאחרי. איפה שהוא, זה מרגיש לי להקדים תרופה למכה, לדעת קצת יותר על השלב הזה בחיים כי הוא גם הולך לבוא, וכי זה אחד הדברים שאני יותר מצפה להם בחיים, שלפחות אני אדע מה מחכה לי.

חזרתי הביתה עם עוד 60 שקל בכיס, נחמד.

ט"ו באב... מזכיר לאנשים שהם לבד, כמה זה לא כייף להיות לבד. ואם רובינו לבד, גם כשהם לא ממש לבד, למה לעזאזל לחגוג את זה? צריך להשמיד את החג הזה, להשמיד, או לחילופין, למצוא תרופה לכל תופעות הלוואי לבדידות הזו.

נועה.