נבכיי נשמתי

יש ימים כאלה, וביחוד לילות, שבהם אני מרגישה כבדה. כבדה מהרגיל. מן רוח כבדות כזו שנופלת עלי, משרה עלי אווירה שהמילה היחידה שיכולה לתאר אותה היא בכלל מוסיקה: בלוז. ובלילות האלה, במיוחד ללילות האלה, יש לי מוסיקה מיוחדת, שמתנגנת בלופים. מוסיקה שנוגעת בכל המקומות הכואבים.

ביחד עם כוס הליקר והקרח, זה הבלוז האולטימטיבי.

לפעמים יש זמנים שזה טוב, שאחרי לילה כזה אני מרגישה טוב יותר. נדמה לי כמעט כאילו ישבתי בלילה וספרתי למישהו על כל המחשבות שלי, והפצעים נרגעו לעת עתה. יש לי כמה שירים מאותה המוסיקה גם באוטו, ובשישי האחרון שיצאתי לים היה כל כך טוב עם זה. כל כך טוב לחזור ב2 בלילה, כבישים ריקים, ולשמוע את הבלוז שלי.

יש לי כל כך הרבה פצעים שם בפנים. אלוהים יודע כמה מהם באמת החלימו. העניין הוא שזה מרגיש כאילו כל פעם הם נפתחים מחדש, כל פעם שקצת קשה. זה לא משנה כמה פעמים אני אומר לעצמי בראש "העבר שייך לעבר" וזה לא משנה עד כמה חזק אני אאמין בזה, זה לא יעזור.

עוד יותר מעצבן, זה שפתאום העבר נראה כזה מתוק, כשאני יודעת בוודאות מוחלטת שלא, שכנראה ההווה הרבה יותר טוב מהעבר. פתאום בא לי לעצום את העיניים ולא לפקוח אותן שוב. להתעורר כשהחיים מסודרים, או לחילופין- לא להתעורר כלל.

התחלתי פיזיותרפיה לגב. מעודד אותי שהתרגילים עוזרים קצת, אבל זה קשה, כי חייבים להתמיד ואני לא מסוגלת. כל כך קשה לי להתמיד בתרגילים האלה, כל כך קשה להחדיר למוח איך צריך לשבת, בניגוד מוחלט להרגלים שלו ולמה שיותר קל. המטפלת שלי אמרה לי שזה לא יהיה שווה אם אני לא אתמיד. כן אני יודעת, אני באמת שיודעת, התמדה זה כל כך חשוב בחיים, וזה היה הדבר שאף פעם לא באמת הצלחתי לעשות. לא התמדתי בלימודים, לא התמדתי בקשרים, לא התמדתי באהבות. אפילו את עצמי לא התמדתי בלאהוב.

בנוסף, סוף סוף ההורים שלי התעשתו והחליטו לתבוע את הביטוח של ביה"ס. אמא שלי עכשיו חופרת ונוברת אחרי עורך דין שעוסק בדברים האלה... וכל כך הרבה כסף נשפך בנהר שאני כבר לא רוצה לחשוב על זה. יש מתיחות בבית, עכשיו אולי יותר מאי פעם, בנושא הכסף. הכל בגלל ארה"ב, תרתי משמע.

היום החלטתי לעשות שינוי קוסמטי שרציתי לעשות מזמן. זה משהו יחסית קטן, אבל הוא מאוד פגע בבטחון העצמי שלי עם הגוף שלי. הבעיה, שידעתי שאם אני אתחיל אני אצטרך לעשות את זה כל כמה זמן. לכן לא עשיתי את זה. בגלל הפיזיותרפיה לא ממש נשארה לי ברירה ועשיתי את זה. הופתעתי מהתוצאה הנחמדה, ועוד יותר הופתעתי כמה טוב הרגשתי עם עצמי אחרי זה, או יותר נכון, פתאום ראיתי כמה זה באמת הפריע לי. אפשר לומר- פגע בנשיות. אז צריך להתחיל לחסוך לטיפולים נורמליים ולא כמו שעשיתי עכשיו. לא נורא, זה לא משהו שאני לא אוכל להרשות לעצמי בעתיד.

"I'm Gonna Find Another You"

It's really over, you made your stand
You got me crying, as was your plan
But when my loneliness is through, I'm gonna find another you

You take your sweaters
You take your time
You might have your reasons but you will never have my rhymes
I'm gonna sing my way away from blue
I'm gonna find another you

When I was your lover
No one else would do
If I'm forced to find another, I hope she looks like you
Yeah and she's nicer too

So go on baby
Make your little get away
My pride will keep me company
And you just gave yours all away
Now I'm gonna dress myself for two
Once for me and once for someone new
I'm gonna do somethings you wouldn't let me do
Oh I'm gonna find another you

איזה צביטה בלב. פשוט צביטה כזו... כמו שסיפרו לי על סבא שהיה נוהג לעשות.

עוד שבוע ויומיים ארה"ב, בלתי נתפס.

נועה.