נבכיי נשמתי

בחייכם, להקשיב לגחמות האלה של כמה מדענים שרוצים פרסום? יש מספיק הוכחות לכך שסוף העולם רחוק מלהגיע.

הפרוטונים האלה בכלל לא יגיעו למהירות האור, אלא רק למהירות שקרובה אליה.

אבל פתאום עוברות מחשבות כאלה, ומה אם סוג של. מחשבות של "אז אני אמות בלי לאהוב" או "יש כל כך הרבה דברים להספיק" או "הלוואי ויכולתי לומר מילים חשובות למספר אנשים". למרות שאני בטוחה שהכל יהיה בסדר ואין שום סיבה לדאגה, זה מוזר להרגיש ככה. זה מריר, ויותר מכל זה גורם לי לומר לעצמי "אז את צריכה שיגיע סוף העולם כדי לעשות את מה שחשוב לך מה?". כנראה שכן.

לחשוב שיש פוטנציאל לחיים להגמר בימים הקרובים, ומאידך לגלות קיומם של מימדים נוספים. מרתק ממש. ולנו תהיה הזכות להיות נוכחים באירוע היסטורי מסדר גודל עצום, איזה התרגשות.

אוף, אני כל כך צריכה שיעור פיזיקה עכשיו, כלכך.

נועה.