נבכיי נשמתי

הפתעה! קמתי היום בבוקר ולא מצאתי את עצמי בחור שחור! איזו התרגשות!!! (לא).

כיוונתי שעון ל10:00. רציתי לראות במו עיניי את הניסוי. רציתי להרגיש חלק מההתרגשות הבלתי מוסברת של כל מאות המדענים האלו.

בקטע האחרון שבו בחנו את אלומת החלקיקים, והכל היה בסדר, חיוך גדול נמרח על שפתי, אנחת רווחה. הוקל לי לדעת שלא טעיתי, שרוב מדעני העולם לא טעו, לפחות לא בנתיים. מטומטם, אבל היה בי חלק, ממש ממש קטן, שכן חשש.

את הזמן שלאחר מכן ביליתי בשיחות הזויות במסנג'ר. פתאום כולם נהיו אסטרופיזיקאים, מתמטיקאים ומומחים בפיזיקה חלקיקית וגרעינית. היה מעצבן לנהל את השיחות הללו, אני חייבת להודות. הרגשתי גם שהאנשים האלה התכוננו מראש- קראו את כל החומרים שקימיים בויקיפדיה על חורים שחורים, חלקיק האלוהים וכל מה שהיה קשור לניסוי שהתרחש. הם כאילו ניסו בכוח ללמד אנשים אחרים, להראות שהם יודעים יותר טוב מכולם. אז אולי למעשה הניסוי המדהים הזה יצר כאן בישראל, דור שלם של אסטרופיזקאים פוטנציאלים. אני בטוחה שאם יעשו סקר כזה של מכון פלצני כלשהו, על כל מה שבני נוער יודעים בקשר לניסוי הם יתפלאו לשמוע שרוב האנשים יודעים די הרבה.

ככה זה ישראלים... אולי המורים צריכים להמציא איזו ידיעה חדשותית שמתקיים ניסוי רב תחומי ובו נפוליאון, שיוחזר מהעבר באמצעות חור תולעת שיווצר מהתנגשות אלומות של חיידקים ננומכאנים, יפגוש את ש"י עגנון, חבר לשעבר של אינשטיין. בפגישה הם ידונו, בין היתר, על נושאים חשובים כמו: present perfect progressive, stative verbs, ומשפט אוקלידס. התיאוריה מלמדת כי הפגישה תניב הפשרה של ממותה עתיקה שתאמר "ויהיה ערב ויהיה בוקר יום ראשון".

אולי ככה ילדי ישראל ילמדו קצת יותר טוב.

אגב- אני רצינית לגמרי, בתקשורת חזרו והזכירו את סיפור "מגדל בבל". יש אנשים שגם למדו על בבל בדרך. שאפו.

נועה.

אין לי ממש מצב רוח אז אני רק אתעד כאן מקרה שקרה לי היום בקניון, רק כי הוא באמת היה מאוד משעשע ולא שגרתי.

אני ואמא שלי היינו היום בקניות. בערך בסוף הסיבוב היינו נורא עייפות ורצינו סנדוויץ' בבית קפה, רק הבעיה היתה שהם היו יקרנים זוועה. אז החלטנו לקחת לחם ולהכין כריכים בבית. ביקשנו מהמוכר את הלחם שנראה הכי מפתה, במחיר סביר.

איכשהו היה בו משהו שאנן כזה ומוזר, מאוד אדיש. לקח לו משהו כמו 3 דקות לשאול אם לפרוס אותו, ואמא שלי השיבה שכן.

טוב, הבנאדם מוציא את הכפפות, שחס וחלילה לא יהיה משהו לא סטרילי, ומתחיל ללבוש אותן בשיא האדישות. הכפפות לא היו כפפות מנתחים, אלא כפפות נילון שקופות כאלה, מהסוג שציירים משתמשים בהם. בכפפה שהוא לבש על יד אחת היה קצת יותר מידי אוויר באצבע אחת, אותה האצבע שאחראית על התנועה המשולשת המסמלת "fuck you". לכן, בעודו לובש את הכפפה נוצרה בטעות צורה של אותה תנועה מגונה. התחלתי להקרע מצחוק. הבחור הבין שאני מסתכלת לו על הכפפה ואז הוא הסתכל וקלט מה יצא לו. הוא נורא התנצל, ואמר שהוא לא מתכוון וזה ממש יצא בטעות. הוא גם הסמיק בטירוף.

חחחחח זה היה ממש משעשע.

אמא שלי? היא בכלל לא הבינה למה צחקתי.

נועה.