אמא שלי התחילה בשנת הלימודים הנוכחית ללמד בחטיבת ביניים בעיר לימודי אנגלית. היא מלמדת כיתות ז' וח', ברמה של הקבצה ב' ומטה. רוב ימי העובדה שלה הם סיוט, התלמידים מתחצפים, מקללים, מרביצים ובעיקר- שמים פס על כל סמכות מורית ועל לימודים באופן כללי.
היום יצא לי, לגמרי במקרה, לצפות בסרט בערוץ 8 בשם "שיעור באפליה". הסרט הזה תיעד ניסוי שמורה לכיתה ד' בערך בצרפת ערכה באפליה.
בבוקר יום בהיר היא נכנסה לכיתה והודיעה שהיא קראה מחקר שמוכיח מדעית כי ילדים גבוהים הם טיפשים, חסרי אנטילגנציה ולכן היא תצטרך לנהוג בהם בהתאם. היא סמנה על הלוח קוו שגובהו מהרצפה היה 1.35 מטרים. כל הילדים מתחת לקוו נחשבים נמוכים, מעל- גבוהים.
כדי שיוכלו לזהות אותם דרשה המורה מכל הגבוהים ללבוש סינרים אדומים, שאותם יצטרכו ללבוש כל זמן שהם בין כותלי ביה"ס- כלומר בכיתה, בהפסקה ובאוטובוס הביתה. יש לציין כי הניסוי הזה עבר את אישור הנהלת ביה"ס, המנהלת, והורי הילדים.
במהלך כל היום המורה השפילה את התלמידים הגבוהים, אבל יותר מכך- דאגה לשבח ולתת המון פריוולגיות לנמוכים. מהר מאוד התחילו הנמוכים לשתף פעולה באופן מלא עם האפליה הקשה של המורה.
תרגיל בלשון על הלוח. תלמיד גבוה נקרא לפתור אותו, תלמיד טוב בדר"כ. בגלל שהוא ידע שהולכים לצחוק עליו בכל מקרה, הוא התחיל להתבלבל ולאבד בטחון עצמי, עד כדי כך שהוא פשוט לא ידע לפתור את התרגיל. חבריו לכיתה טענו מייד "זה בגלל שהוא גבוה", כאילו שוכחים את הידע והניסיון שלו בלשון.
תלמידים נמוכים הורשו לא לעבוד בכיתה ולשחק, בעוד שהגבוהים היו צריכים ללמוד כל הזמן, תלמידים נמוכים הורשו לצאת להפסקה 5 דק' מוקדם יותר, ולגלוש במורד הגבעה עם המזחלות, בעוד שהתלמידים הגבוהים יצאו באיחור להפסקה ולא הורשו לגלוש. המורה יצרה למעשה מערכת כללים ברורה של אפליה.
אחת התובנות המפתיעה בניסוי הזה, שהנמוכים הרגישו אי נוחות שחבריהם לכיתה מופלים, אבל הם לא עשו דבר בעניין- כי היה להם נוח עם המצב הטוב שלהם, ואילו הגבוהים הרגישו נורא, אבל לא יצרו התקוממות כלל. הם לא פנו להנהלה בחיפוש אחר תשובות, לא התלוננו על המורה, למרות שהיא ציפתה שזה יקרה, כחלק מהניסוי.
בסוף היום התלמידים הנמוכים שוחררו מוקדם והגבוהים נדרשו להשאר לשיחה. המורה שאלה אותם על הרגשות שלהם, על התחושות. הניסוי המשיך גם למחרת, רק שהחולפו התפקידים, הפעם הנמוכים היו מופלים. המורה ציפתה שהפעם האפליה מצד הגבוהים תהיה מתונה יותר, הם לא יקראו לנמוכים בשמות, כי הם חווה את חווית האפליה הקשה, אך לא כך היה הדבר. היה נראה כאילו הגבוהים ממש נקמו בנמוכים, התהפכו היוצרות.
בסופו של דבר, הניסוי הזה מוכיח המון דברים שאנחנו כיהודים חשים וחשנו תמיד. כשהיינו בגלות והיינו המופלים, חשנו בדיוק באופן הטראגי ביותר מה המשמעות של אפליה- השואה, וכשהקימו לנו מדינה וידינו על העליונה, אנחנו מרשים לעצמינו להתעלל ולהפלות כל כך הרבה מגזרים בתוכינו, ואני לא מדברת על הערבים, אלא גם על עדות המזרח. אנחנו בדיוק אותם הילדים הגבוהים.
עוד משהו שעניין אותי היה בהקשר של אותם התלמידים של אמא שלי. כל העניין הזה של ההקבצות, לא פעם הרגשתי שזה גורם לאפליה. תמיד האנשים בהקבצה ג' היו המופרעים, והאנשים בהקבצה א' נחשבו לאיכותיים. אולי עצם העובדה שהתלמידים של אמא שלי יושבים בהקבצה נמוכה משרה עליהם אווירה של "אתם יוצלחים, אתם תת רמה", אולי בדיוק התלמידים האלה הם כמו התלמיד הגבוה שנקרא ללוח. אם היה לו ביטחון עצמי והוא היה נמצא במעמדו הרגיל הוא היה מצליח, הוא היה לומד כמו שצריך.
אחת המסקנות החשובות של המורה היתה שהניסוי- אין בכוחו לבטל אפליה. אין זה אומר שהילדים, גם כמבוגרים, ימשיכו להפלות לרעה מגזרים, אבל לניסוי כן יש כוח לשפר את מעמדם של ילדים לא פופלארים בתוך הכיתה עצמה, כגוש. כך, הניסוי הצליח לשפר משמעותית את מעמדו ומצבו של ילד שמן בכיתה, שהיה חלק מהסיבה לביצוע הניסוי באותה הכיתה.
אז האשכנזים מפלים את המזרחיים, וכך המזרחיים מרגישים צורך בנקמה ולכן הם מפלים כפליים את המגזר הערבי. בתוך שמאלנית שמאמינה בזכויות אדם ובזכותם של הפלשתינאים לשקט ולחיות בבטחון, המסקנה הזו חורה לי. בסופו של דבר מפלגת השמאל, שמתיימרת לאחוז בפתרון האידאלי לסכסוך, ובפתרון היחידי שיש לו איזה שהוא פוטנציאל הצלחה, היא זו שפעם אחר פעם דורכת לעצמה על הרגלים ומפילה את רעיון השלום שוב ושוב.
אם אפשר לומר, אני אומר שהאובמה שלנו יהיה צעיר מזרחי, שיתנתק ממעגל הקסמים הזה ויחליט שהוא שמאלני, ולא סתם שמאלני, שמאלני עד הסוף. אחד כזה, ורק כזה, יצליח לפרוץ את המחסומים בחברה הישראלית ולאחד אותה עד כמה שניתן. כשיגיע היום הזה, אתם תראו שגם אצלינו יהיו אחוזי הצבעה מטורפים, וגם אצלינו תהיה התעוררות פוליטית, דווקא בגלל החדשניות, המפכניות שיביא איתו כזה מתמודד. אגב, עד כמה שאני רוצה להיות פמיניסטית, אני לא חושבת שאישה היא הפתרון כאן.
נועה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
