אני לא מאמינה שזכרתי שיש לי בלוג.. היה לי...
אני לא מאמינה שבכלל זכרתי משהו מפה... וואיי איזה מוזר זה לקרוא את זה
מסתבר שעברתי המון שינויים מהעדכון- בקושי עידכון האחרון...
הבחור ההוא... אחריי החובל, היה חבר שלי חצי שנה.. פאקינג חצי שנה מדהימה, נפרדנו כמו טיפשים בלי סיבה ואנחנו חברים ממש טובים... ואני עדיין חברה ממש טובה של כל החברים המשותפים שלנו שהכרתי דרכו...
משונה לי ממש... עברתי גיהנום אחריי הפרידה ממנו, ועדיין קצת שורף לי פה ממה שעברתי, אבל אני ממשיכה.
אני יוצאת עם כמה בנים כרגע, אבל אני חושבת שאני רוצה לסיים את החיים שלי לבד בעצם.. בלי להיות מחוייבת לרגשות למישהו אחד מיוחד. כי זה דורש ממני המון, זו אחריות גדולה מידי שאני לא רוצה לקחת על עצמי עכשיו..
זה לדאוג שמישהו יכול מאד מאד להיפגע אם אני אעלם לו ולא תהיה לו דרך ליצור איתי קשר אח"כ...
זה מוזר לכתוב כל כך מהר פה, כל כך הרבה מחשבות ודברים, שאני לא מספיקה לעכל בלב.
אני כותבת ספר כרגע, אבל אף אחד לא יודע על זה... ממש אף אחד, חוץ ממי שזוכר בכלל לקרוא פה.
אני כבר סמל, וכנראה אחתום קבע לחלום חיי... לא סגורה על כלום בחיים שלי.
אני מבולבלת, אך מרוצה. חוששת אז מנצלת כל שנייה בחיים.. וזה כי לפני שבוע בערך מישהו אמר לי משהו שתמיד הרגשתי, אך לא ממש יישמתי... לחיות כל רגע, כאילו הוא האחרון שלי...
הערכתי כל דבר בחיי, אך לא עשיתי דברים שטובים רק לי, עשיתי מה שטוב לאחרים... עכשיו זה הזמן שכל דקה שאני מקדישה למישהו, תהיה גם דקה שאקדיש לי, לעצמי...
וואיי, זה פשוט מוזר... להיכנס לעולם הוירטואלי הזה- זה שמזמן התנתקתי ממנו כלכך...
אני אחזור..
בבלוג זה
בכל הבלוגים
