אתה תמיד במלחמה עם עצמך. חותר, חופר בתוך עצמך, רק בשביל לענות עוד קצת את האדם התשוש הזה שבשליטתך. כמו שד אתה מתיישב בו ולא נותן לו להיות הוא. פותח לו פתח לעולם קר וקשה. מאפק אותו, לא נותן לו לבטא את רגשותיו שזועקים החוצה, זולגים מבעד עיניו המתחננות לעזרה. ואתה מכסה הכל במסך של ערפל, של קור, של אדישות. מרחיק אותו מכולם, כולא את נשמתו בכלוב קטן ומשתלט על גופו. שריטה ועוד שריטה, מכה ועוד מכה, ושום דבר לא עוזר אתה עדיין חי בתוכו, ניזון מרוח החיים שלו. והוא, הוא רק זועק לעזרה שלעולם לא תגיע.
ולאנשים שטוענים שאני לא אופטימית מוקדש הקטע הבא:
אתה יכול לצייר עולם ומלואו, לשים בתוכו את כל מי שרק תרצה ואת כל מה שתרצה. אבל אתה לא יכול לשנות שום דבר בעולם שאתה חי בו, יש לך רק אפשרות אחת והיא להשתלב. גם אם זה לא נראה לך. אתה כל הזמן מחפש אחר העולם המופלא הזה שסיפרו לך עליו בצעירותך. העולם המופלא הזה קיים בתוכך, אתה המפעיל והרוצח שלו, הוא תלוי בך. ואתה תלוי בו.
פתח עיניים גדולות והבט למעלה, לשמיים זרועי כוכבים. הדברים היפים והמוצלחים באמת בחיים נמצאים במרחקי שנות אור של מאמץ ואמונה. אל תתייאש לעולם, כמו שיש אינסוף כוכבים בשמיים, כך גם מס' האפשרויות שלך.:)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
