lost thoughts

כל כך הייתי רוצה להיות נועזת ואמיצה כמו בחלומות שלי. ללכת בעקבת התשוקות שלי, לתת לרצונות להוביל אותי. אבל, מה לעשות, שהחיים, המציאות זה ממש לא חלום. וההבדל הוא שאתה מוקף אנשים אמיתיים שנגדם יצרת לעצמך חומות הגנה גבוהות ואיתנות. איך אתה יכול לתת ללב שלך להוביל כשכל כך הרבה חוקים מגבילים אותך במשחק הזה, משחק החיים, משחק החיזור, איך שלא תקרא לזה.

אז נכון, אני מודעת לעובדה שאני מחזיקה את עצמי בשלשלאות של ברזל בכל הנוגע למשחקים של הלב, כל צעד חייב להיות מחושב והגיוני. לא נראה לי שקיים אצלי אפילו מושג כזה של ללכת בעקבות הלב. וזה חבל. זה חבל כי אני לא מרגישה שאני ממצה, אני לא מרגישה שאני מנצלת את מה שניתן לי. מן הרגשה מוזרה כזאת שאני חיה בבטחון מדי, בלי לקחת סיכונים. אבל בראש ובראשונה אני מפחדת להיפגע. אני מחזיקה את הלב שלי ואת הכבוד שלי בכספת שאף אחד לא יכול להגיע אליה, והאמת נראה לי שגם אני כבר הפסקתי להגיע.