כיתה א'

היום התחלנו את כיתה א', אני כבר כמעט בת שבע, מוזר אני לא מרגישה שום הבדל, הייתי בטוחה, שאהיה בכיתה א' ארגיש גדולה, לפחות כמו תמר, שהייתה איתי בגן באותו חדר, איתי ועם אח שלי גיל, או לפחות כמו אח שלי הגדול גיל, הוא ותמר כבר בכיתה ג', מאז שהם עזבו את הגן אין לנו שום קשר איתם, אנחנו קוראים להם "הילדים הגדולים", אולי כשנעבור כמוהם לבית ילדים משלנו נרגיש כבר גדולים, או אולי, כשירשו לנו ללכת לסרטים שלהם מותר, כמו למשל, "צלילי המוסיקה", סרט שכבר פעמיים הגיע לקיבוץ ולא הרשו לנו ללכת לראות, כשאהיה גדולה, זה הסרט שאני הכי רוצה לראות, תמיד אחרי שהקרינו אותו בקיבוץ, כולם דיברו עליו המון ונראה לי, שזה סרט מיוחד מאד, אולי דומה קצת לסרט "מרי פופינס", שאני מאד אוהבת.

בנתיים נשארנו בגן, למרות, שאנחנו כבר בכיתה א', בשעות השיעורים אנחנו יורדים במדרגות אבן שמובילות אל מתחת לגן, שם יש כמה חדרים ואחד מהם, זו הכיתה שלנו-כיתה א', הסיבה, שעדין לא עברנו לבית ילדים משלנו מחוץ לגן, לפי מה שאמרו לנו, בית הילדים שלנו בשיפוצים וגם בגלל שאנחנו כיתה נורא קטנה, בסה"כ שבעה ילדים, אולי הכיתה הכי קטנה, שהייתה בכלל בקיבוץ.

"צלילי המוסיקה", עד היום לא השלמתי

את חסך הילדות הזה, למרות שאני מודעת

לגודל ההחמצה, נראה לי שאקפוץ בקרוב ל"אוזן".