בת-קיבוץ, שקיעה, 2006

בימי הסתיו לפנות ערב,

בזמן שהכדור האדום הגדול שוקע,

הופך הכפר הקטן הירוק,

למקום הכי יפה עלי אדמות,

בדומה לציור אימפרסיוניסטי,

שעבר עיבוד בתוכנת מחשב

כגון "פוטו שופ" וצבעיו קיבלו

חיות בפילטר פלאי.

השמים תכולים יותר מכל

גווני הכחול-תכול שאי פעם הומצאו

והודפסו בכל קטלוגי הצבעים

מסוג פנטון או פרוצס, טמבור

ועוד שמות אחרים, שאיני מכירה.

האדום העגול הולך ומשתנה,

מגוון כתמתם לאדמדם

לארגמן ועוד מלא צבעים,

שאיש מעולם לא הצליח לקרוא להם בשם.

(לפחות לא בעברית)

הצהוב מתמזג בכל אלו,

בעננים, בציפרים, בים

השטוח, שגווניו חסרי

השם או המשהו, שדומה להם

אפילו רק לצורך ההשוואה

אינו מוכר לי.

החבר יוסקה יושב על ספסל

התיאטרון העתיק, המעיד על חיים,

שהיו שם פעם לפני מליוני שנים.

לצידו יושבת החברה רחל.

שניהם בוהים באופק הרחוק,

שותקים כמו ראו לראשונה

חזיונות אלוהיים, שאינם ניתנים

לתפיסה ע"י מוח אנושי.

וזה למרות שבכל יום ויום מימות הסתיו

הם יושבים שם, כמו להשלים

את ציור הקיטש היפה, האין סופי הזה.

מצב נטול מחשבות על צורך בחומר

כגון, מטבעות או ניירות העונים לשם

"כסף" או "ממון". הרוח מתמזגת עם

החומר, החומר הופך לרוח, אנרגיה

ההולכת ומתמוססת באוויר, בשמים

בים, ביבשה, אטומים, פרוטונים, חלקיקים

עפים ומתפזרים על פני היקום והופכים לאחד שלם.

-סוף-