והימים ימי ראשית הקיץ
ימי ראשית
בבוסתנים צבר ועץ הזית
רוח חרישית
הלך עבר בדרך עפר
ימי בציר ימי ניגון ושיר
ימי בציר ימי ניגון ושיר
הלך עבר בדרך עפר
ימי ראשית הקיץ
עלמה יפה בחוט זהב רוקמת
בדי קטיפה
כדור של בדולח בידי קוסמת
מראה שקופה
הלך עבר בדרך עפר
ימי בציר ימי ניגון ושיר
ימי בציר ימי ניגון ושיר
הלך עבר בדרך עפר
ימי ראשית הקיץ
ומי היה בדמות אותו העלם
תרצה לשאול
היה הוא הלך בבגדי בן מלך
נסיך של שאול
הלך עבר בדרך עפר
ימי בציר ימי ניגון ושיר
ימי בציר ימי ניגון ושיר
הלך עבר בדרך עפר
ימי ראשית הקיץ
אני מודה, עבר קצת זמן (והרבה) מאז הבגרות האחרונה. היה לי מספיק זמן לרבוץ על משכבי ולעדכן מתוך שיעמום את הבלוג הזה. אבל רציתי קצת להתבשל (תרתי משמע) בתוך תוכי.
ועתה: שחרור הרגשות העז שהתעורר בי הגיע דווקא מפינה לא צפויה להפתיע:
הארי פוטר
תמיד קל יותר להסתכל על הסביבה ולשפוט לפיה את עצמך. והינה: הילד בן ה11 שדיברו עליו ללא הרף בכיתה ו' דאז, הפך לעלם צעיר בן 18, מוכן ומזומן להביס את וולדמורט בכבודו ובעצמו.
עד עתה הוא חי במסגרת קבועה: בקיץ - אצל דודים שלו ובשאר השנה- בביה"ס
כעת הוא יוצא למסע לא ידוע...
מזכיר לכם מישהו? (אהם אהם אני?!)
בסרטים החינוכיים הם מלמדים לא לברוח, לעמוד מול השינויים האלה. אני רק בורחת מהם. מצחיק שעם כל ההרצאות והמשפטי מוטיבציה בגרוש שחילקתי לדסי כשהיא היתה בדיכי, היא זאת בסוף שמלמדת אותי משהו.
אירוני הא? הקטנה הזאתי יותר גדולה מכולנו.
דסי- אם לא אמרתי לך את זה כבר: אני גאה בך. אין לי מה להוסיף, מה גם שיש מספיק במשפט זה בשביל להרטיט עור של פיל.
ועוד משהו עם הילד הממושקף הארור הזה. מאז היום ההוא בו פתחתי את "הארי פוטר ואבן החכמים" חיכיתי ליום בו יסתיים סיפורו. עצוב לי שהיום הזה הגיע. עצוב לי שדמות המתבגר איתה הזדהתי במשך שנות הטיפש-עשרה שלי, מסיימת את מסעה.
בקרוב אני אניח את ידי על הספר, ואתחיל לקרוא בידיעה שככל שארצה לדעת עוד - כך מסתיים לו הספר.
בקרוב אני אגיע לפרק האחרון ואקרא את המילה האחרונה, אסגור את הספר האחרון ואפתח פרק חדש בחיי.......
התחילו להם הביניים. ומצידי שלא יסתיימו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
