שלום לך אהובתי, הנה אני רושמת לך פעם האחרונה ככזאת, כן אני יודעת זה הולך להיות עצוב אבל אני חייבת את זה לעצמי לפחות פה, הפריקות העצמיות שיהיו לי יהיו קשות אני יודעת כמו תמיד, לשבת לבד כול לילה ולבכות ולבכות בלי סוף,בלי שום מילה חיבוק רק אני אני ואני כבר נמאס לי מעצמי, כבר אין לי שום כח, כול היום אני צוחקת מחייכת בדיוק הפוך ממה שנמצא בתוכי, אין לי מושג למה זה ככה אבל אני מרגישה את זה באופן חזק, רק אם הייתי יכולה להראות לך מה הולך בתוכי, כמה אני בוכה ואיך.... כמו ילדה שלקחו לה את אמא.....כמו עכשיו כמו תמיד כשאני כותבת. זאת הייתה תקופה יפה, הכי יפה בחיים שלי והנה הנה נגמרה אני רוצה לסכם אותה בכמה מילים ואני אפילו לא יודעת איך, היה לנו כול כך הרבה כינויים, כול כך הרבה יציאות קטנות שכאלא, כול כך הרבה מכתבים, כול כך הרבה אהבה....לא מתעכל לי שזהו, כבר לא יהיה יותר כלום, גם לא מילים הכל נשרף בשניה אחת, ואני לא מתחרטת על כלום האושר שלך שווה את כל החיים שלי, שווה את הכל- העיקר יהיה לך טוב ותקבלי את מה שמגיע לך, שיהיה לך את האושר הכי גדול שיש בעולם הזה... לפחות לך יהיה, כי ממני הוא כבר נלקח, נלקח לנצח... ולא יחזור יותר לעולם.....אז כמובן תודה לך על כל שניה שזכיתי לה, את הילדה הכי מיוחדת בעולם!
אולי בפעם האחרונה ואולי לא:
אני אוהבת אותך!
החיילת שלך....