אחרי כל דבר טוב, (כמו ש אומרים) בא דבר רע או שפחות או יותר לא נעים....   

 איך שהזמן טס כשנהינים  כן אתם יכולים לחשוב שאני משוגע  או  יש לי טעם מוזר אבל  נהנתי מעוד בבסיס בלוד ועוד יותר נהנתי כאשר  התחיל לרדת גשם... (מבול) כולכם כבר יודעים שאני אוהב חורף  אוהב את הדיכאון  שעולה ממעמקי  הנשמה. כמו מוזוכיסט שנהנה לידקור את אצמו  כל פעם מחדש... אבל חוץ מהדיכאון המתוק היו עוד הרבה דברים יפים השבוע... נגיד ככה שהשבועה הזה זה היה  הטיול השנתי הכי טוב מכל השנים שבהם היו לי טיולים...

הינו 4 חברה  בחדר ו עוד 2 בחדר אחר ... אפילו אותה מוזיקה מיזרחית באמצע מיסדרון  פתוח ורטוב מכל המבול שיורד בחוץ היתה נעימה לאוזניים... שעות של שיגעונות   ומישחקי מונופול  מטורפים.... לה זה תמיד ניגמר בקטע הכי טוב???

 אין מה לדבר  החברה שפגשים בצבא זה משהוא.... מזל שניתקתי עם אנשים מטורפים כאלה.... ואז החזרה הבייתה, אותה הדרך המעייפת מלוד לקירית מוצקין ברכבת והתקפת הדיכאון חמוץ ומגעיל, ההרגשה שאף אחד לא מחכה לך  בתחנה השניה למרות שכולם אומרים לך  ש מיתגעגעים אליך ואומרים שאוהבים אותך... אבל חסר משהוא בתחנה שאליה ממהרת הרכבת. יש משהוא בך שאומר לך  שאף אחד לא מחכה לך לא מעוניין בך ...אתה הלכתה ושכחו מימך, אפילו משהוא עושה לך ריגשות אשם שזה אתה זה שנטשתה אותם...  אתה חוזר הביתה וראה שאף אחד לא תרך להכין משהוא חביב לארוחת ערב אף אחד לא מחכה לך  באמת כולם חיים באותה שיגה רק שאתה מחוק ממנה...  אין לי מה להגיד בנושא אני יודעה ש משהוא איתי לא בסדר......