לא בא לי לרשום פוסט דיקאוני  כי גם ככה  אני לא בדיכאון LIVE THE LIFE סתם מעצבנים אותי אנשים מבואסים,  בחוץ קר, אתמול כוסעמוק קפאולי אפילו הילדים שעדיין  בתיכנונים  איך בישראל  יכול ליהיות כזה קור.

למה ליהיות מבואסים? וזה במיוחד ילדים שלומדים בבית ספר  תמיד ידעתי ש בית ספר זה מקום  מפחיד,תגידו מענים אותכם שם? למה לעזזל לחזור הביתה כל יום עם פרצוף של 9 באב הביתה? אני מבין הרבה ממכם ניפגעים שם מינית מהמורות החולות מין שניכנסות לכיתה וישר על הבוקר "אני רוצה אצבעות, עוד אצבעות.."   גם אני עברתי התרדות מיניות מהמורות שלי  מסכים איתכם חברה  אבל עדיין למה הדיכאון? ומה זה התופעה המתפשתת הזאת של ה EMO זה מפחיד אנשים כבר שנים שהם כיימים ולמרות שהם חותכים, מנסרים אוכלים וכו' את הורידים שלהם.  הם לא מתים זה מין תופעה נירחבת של מוזוכיסטים מתלמדים שלא הולך להם להיתעבד, פשוט הומואים.

(בזמן שאני כוטב את הפוסט הזה כבר תכנתי חפיסת גפרורים כן המינהג המגונה הזה של לעיסת גפרורים, גם אצלי יש אותו)

מחר שוב חוזר לבסיס  שלי בלוד   עוד שבועה של חוסר מעס לאכל על חשבון הצבא... אמה שלי כבר מכתה "י" רצתה את זה שתבינו גם כמצנית וגם עצלנית  אין לה כח לבשל אוכל.

מה קורה היום לנשים אף אחת לא יודעת לבשל כולם רק עושות קרירה. ואז כשאתה מבקש ממנה להכין אוכל היא מפילה הכל על שיוויון זכויות  ואומרת ש גם אני צריך להכין אוכל. כוסעמוק גם  כל הכסף שלן הולך על בגדים ו קוסמתיקה ועוד לוקחות מהגבר כסף למסאג'ים וגם לא רוצות לבשל מזה הדבר הזה... גבר צריך מספר דברים: אוכל,סקס, ויחס  אז מה יוצא לנו פה בגלל הקריירה את לא בית את מתעייפת  אין לך כח לסקס (כעב הראש)  אין יחס כי את חוזרת מאוחר, ואוכל את לא יודעת להכיון כי כל החיים שלך למדת משפטים.