כן הפוסט שלי היום יהיה לא ככך על הנושאים השמחים, הנושא של היום יהיה בדידות ולא לא בגלל שאני בודד או משהוא, נכון תגידו שאני רווק וזאת דרך להשיג תשומת לב, אבל האמת ש זה לא אלי אלה יותר על אנשים מסביב, אליכם!

הכפרים הופכים לישובים, ישובים לערים והערים למגעפוליסים ענקיים ועם כל זה גודל גם מספר האנשים בעולם. אבל בן כל אותם הבניינים האפורים ובין כל אותם מיליוני האנשים עדיין אנחנו מרגישים שחסר לנו משהו/מישהו. בעולם של אינטרנט ושל תקשורת אין סופית, זרימת נתונים, מילים, כאשר כל הגבולות בין הארצות נמחקו, כאשר אתה יכול לדבר/לראות את הבן אדם שחשוב לך, אתה עדיין מרגיש שחסר משהוא.

אולי גם כל הקדמה הזאת גם אנחנו הפחנו בלי שאף אחד שאל אותנו, בין אם אנו רוצים או בין אם אנו לא

אבל בכל זאת הפכנו לחלק ביליתי נפרד מהעולם הדיגיטלי, ועם זאת גם הרגשות שלנו הפכו דיגיטליים.

ועמוק בפנים אנחנו לא מסתפקים ברגש שבעצם הוא סה"כ זרם נתונים ששינוי קטן או הפרעה קטנה בקו יכולה לגרם למידע להשתנות, מאהבה לשנאה ולהפך.

אתה כבר לא מכיר אנשים בחוץ אתה לא יכול לגשת לבן אדם ולדבר איתו סתם ברחוב יחשבו שאתה מוזר או