כשהיתי קטן היתי ילד טוב הקשבתי לאמא בכל משהיא אמרה, כל מה שהיא לימדה, כל מה שהיא ציותה, עשיתי!
החיים הם לונה פארק שלא ניגמר פעם אתה עולה על רכבת הרים כשאתה מחפש אתגרים חדשים בחיים, כשחסר לך אדרנלין...
ופעם אתה מחליט לעלות על המכוניות המיתנגשות כשבא לך לריב עם מישהוא להיתנגש ולהמשיך הלאה...
אבל כל מי שהיה פעם בלונה פארק יודעה שיש דבר כזה "מבוך מראות". קשה לעבור ולא להיכנס, הדלת המאובקת ניפתחת לאט עם חריקה מזהירה כמה רגעים אתה מטלבת "אולי לא כדי"... כי תכלס לא כל לעמוד לפני עצמך, להביט לעצמך בעיינים ולראות את עצמך מהצד, לראות את כל הצדדים...אבל בכל זאת אתה ניכנס "אני חייב! אי אפשר לעזוב לונה פארק בלי לבקר פה" צעד אחר צעד אתה מתחיל לראות צד צד של עצמך...
10 דקות,רבע שעה ורק אז אתה מבין שמשהוא לא בסדר, אתה מבין שאתה הולך בסיבובים, אין את הדלת שממנה נכנסתה ואתה לא מוצא יציאה. בהתחלה אתה לא שם לב אחרי זה נלחץ "אולי נכנס לפניקה" אבל המוח שלך אומר שצריך להירגע ולחשוב בהיגיון... פתאום אתה רואה ש יש פס של אור שמש מתחת לאחת המראות. זואת לא סתם מראה... יותר נכון זואת כן סתם מראה... כן ולא בו זמנית.... היא לא כמו כל המראות שמראות את כל הצדדים והמצבים שלך.... זאת מראה שמשקפת אותך איך שאתה. אתמבין שזאת הדרך החוצה....
ניסיתי לדחוף אותה כי חשבתי שזאת דלת, ניסיתי לדפוק עליה כי חשבתי שמישהוא יפתח אותה...
שום דבר זה נישער איך שזה היה... נישארה רק דרך אחת לצאת מזה...
"אל תישבור מראות..."
"זאת הדרך החוצה, אני בטוח!"
היד מאוגרפת... כל הכח, הפחד, הרצון,הרגשות כל זה באגרוף אחד...
"אל תישבור מראות..."
המכה באה בלי שאתה שם לב...זה היה חייב ליקראת. "אין אפשרות אחרת."
פגיעה במקום שאמור ליהיות הלב...כאב ביד, דם על המיפרקים, דם על המראה...
"אל תישבור מראות..."
מספר שניות, והמראה מיתנפצת...
מאחורי המראה יש מיסדרון...
"אל תישבור מראות אמרה אמא כשהיתי קטן זה מביא מזל רע..."
מי שהבין את הסיפור הבין... זאת אמורה ליהיות מטפורה על ההווה שלי!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
