סופשבוע מוזר עבר עליי בינתיים,

ואולי החודש שעבר היה מוזר...

שמעתי אדם שבעיני הוא חכם נושא נאום בטקס פטור שהיה לי ביחידה לחיילי המילואים ובנאום הוא אמר...

החיים מחולקים לתעודות, וכל תעודה מציינת תקופה מסויימת...

תעודת הלידה- מסמנת את תחילת הילדות.

תעודת העליה לתיכון- מסמלת את סיומה של הילדות.

תעודת הבגרות- מסיימת מסגרת אחת ומכניסה לאחרת- צבא.

תעודת התואר מהאוניברסיטה- מסמלת את תחילתם האמיתית של החיים.

ואז אתה מתחתן ומקים משפחה, ומקבל את תעודת הפטור מהמילואים. וזה אומר שאפילו הצבא כבר לא צריך אותך...

ואז אתה קולט שאתה בן 40, והרבה מאחורייך.

ועד התעודה הבאה- תעודת אזרח קשיש <אם ככה קוראים לזה>

ואחריה התעודה הסופית.

ואלו בעצם החיים.

ויש כאלה שקיבלו רק תעודה אחת, כאלה שרק 3, כאלה שלא קיבלו אפחת.

כי לא הספיקו, כי לא רצו, כי לא זכו.

כאלה שמתו לפני שיכלו.

כאלה שוויתרו.

כאלה שהחליטו שזה לא מתאים להם.

אז בעצם תאורית התעודות היא מאוד ספציפית לאנשים האלה שבעצם הכל הולך להם...

ותכלס, כיום...

כמה כאלה כבר יש?

אתמול פגשתי חברה שלא ראיתי זמן רב, וגם אם ראיתי לא באמת ראיתי אותה.

והבנתי כמה שהזמן והסטיואציה יכולים לשנות אנשים.

והבנתי שאני לא מבינה כלום על העולם הזה, ואולי לא רוצה להבין.

והתערבבתי, והבנתי שלא הבנתי.

והיה לי קשה, והייתי בשוק, ובהלם, והמומה.

ואיכשהוא קיבלתי את המצב כפי שהוא בהבנה מלאה שבטח אני לא יכולה לשנות אותו..

גם אם אני מאוד רוצה.

וחשבתי לעצמי שכמה שיש מסביבך תמיד אנשים, וכמה שאנשים תמיד משפיעים,

בסופו של דבר ההחלטה היא בידך- בכל מובן בחיים, ויהי מה.

אתה אדון לעצמך,

ולכן אני חושבת שכל אחד צריך לקחת אחריות על מעשיו, ולתת לאחרים לקחת אחריות על מעשייהם.

ז"א- אל תאשימו את עצמכם. זה לא אתם.

נגמרו לי המילים.

אני לא אוהבת את זה!

ביי...

<היום ומחר ימי הולדת- היום לבייבי שלי, הנצחי שלי, ומחר ללימור החברה הקקי הנצחית שלי...!>

יהיו פוסטים יותר שמחים, מתישהוא!