" מוקדם מאוד בחיי כבר היה מאוחר מידי "

אני לא...

אני לא כל כך יודעת מה לעשות

כבר הרבה זמן... בערך כל החודש הזה

אני מנסה לכתוב משהו יפה ופואטי שישמע ויראה טוב וימחיש או יעורר הזדהות כלשהי עם מה שאני עוברת כרגע

אבל בתכלס הכל שטויות

אפילו אני לא מבינה מה אני עוברת כרגע

באמת שפשוט בא לי לכתוב חופשי

מה שמתחשק לי

בלי מחיקות ועריכות

מה שיוצא

חצי מהפוסטים שכתבתי בא לי למחוק

שמתי לב שאפילו לא כתבתי פוסט ביום הולדת

וזאת מסורת

מה עובר עלי

סעמק

אני די שונאת את עצמי עכשיו

מרגישה חסרת טעם

לא יוצלחית

הייתי חולה כל השבוע

די ראיתי אוואטר כל הזמן אבל גם חשבתי המון

חוץ מזה שישנתי יותר מידי וזאת כנראה הסיבה למה אני לא מצליחה לישון

נראה לי שעליתי על משהו

נכון יש את חמשת השלבים האלו, בפסיכולוגיה? שאומרים שאחרי אבידה כלשהי כל אדם עובר אותם?

נו, כולם ראו את זה איפשהו

1. הכחשה, 2. כעס, 3. מיקוח, 4. דיכאון ו5. השלמה

עכשיו זה עובד ככה

עוברים אותם לפי הסדר, ועוברים את כולם

אז חשבתי על זה קצת

בואו ננתח דברים

• אז הכחשה עברתי בערך פה.
  זה נראה כל כך מזמן פתאום.. הרגשתי כל כך מוזר
  המשהו החסר הזה שכואב בחזה עשה אותי חולה ולא יכולתי לזוז
  כל כך התרגלתי אליו אחרי כל הזמן שעבר
  הוא תמיד תוקף אותי כשאני חושבת עליו בלילה, או עכשיו...
  
• כמובן שהיה כעס כאן..
  אני מרגישה כאילו איבדתי אותו לתמיד והמשפט האחרון שאמרתי לו היה "זה החלק שבי שלא רוצה שתבוא מחר"
  אתה בטוח זוכר את השיחת טלפון הזאת 
  
• מיקוח היה... מספיק
  אחד פה.
  וגם פה.
  ו... טוב. נראה לי שלא קשה להבין שאני תקועה
  אני פשוט רוצה אותו בחזרה
  וכרגע זה די ברור שהכל חלק מתהליך
  אני מניחה שאני אצטרך להפסיק ו... רגע

המסקנה ברורה גבירותיי ורבותיי!

או שאני אמשיך להתמקח או שאני אכנס לדיכאון

יופי

אחלה של פוסט

נראה לי שעכשיו אני ארדם בדוק