לפני פחות משנה גיליתי את העובדה הנחמדה, בגדו בי.

קשר שהייתי בו ב100% במשך שלוש שנים, התברר כקצת פחות טוטאלי אצל הצד השני.

לא נגזים, רק בשנה אחת מתוך השלוש הוא לא היה כולו רק שלי.

כשגיליתי את זה, כבר לא היינו ביחד.

כמובן שנפגעתי וכעסתי ונשברתי, אבל בסוף גם סלחתי.

את זה לא שכחתי, כמובן, אבל אני זוכרת שהוא אמר לא לא לזרוק את השנים האלה לפח, שלמרות מה שקרה, עדיין אהבנו והיה לנו טוב, כי הוא היה טיפש וזה לא היה משמעותי.

במהלך ההתמודדות סיפרתי לכמה וכמה אנשים, חברים שלא קשורים אליו, את סיפור הבגידה, כשאמרתי לו את זה, הוא נעלב וביקש שלא אספר לאנשים.

למרות שהוא הסתיר ושיקר, אני עדיין מאמינה לו, לכל מה שהוא אומר.

מסתבר שאני זו שלא צריך להאמין לה.

לא רק שפגע בפרטיות שלי, הוא גם בחר לא להאמין לי, או בכלל להקשיב.

הוא כתב לי שהוא מצטער על כל הזמן שהיינו ביחד, וגם סיפר את הסיפור (לדעתו) בערך לכל מכר שלו, שהוא גם מכר שלי וגם של צד ג' בעניין.

גם אם הוא חושב שאני שוכבת עם כל מי שנותן לי קצת צומי (והוא יודע על בשרו שזה לא נכון), הוא לא צריך להפיץ את משנתו ברבים.

אל תעשה לרעך את מה ששנוא עליך, זה הדבר היחיד שיש לי להוסיף.