לבה לוהטת נמצאת מתחת לרגליי, טעות אחת, מעידה קטנה וזה ייגמר.
חם פה כל כך...
הלכתי עד עכשיו חודש שלם כשמתחתיי הלבה הרותחת רחוקה, ועכשיו לפתע ההרגשה היא שאני מתקרבת ללבה, שוב. נופלת אט אט לתהום האיימתית.
היה כל כך משמח להיות למעלה, אחרי תקופה ארוכה שלא היתי שם, להרגיש את הרוח הטובה שרק לרגע קיררה את העורף הנוטף מזיעה...
לפתע אני רואה המון אנשים מסביבי, פה למטה.. מעטים נמצאים למעלה, וכולם מהלכים על הגשר האינסופי...
אבל זה לא מרגיע, ולא מעודד... הרצון הוא לחזור לרוח הנעימה והמרעננת, לחזור לזמן רב יותר, וכך יתאפשר לי לקחת נשימה יותר עמוקה, ולהשקיע בעיקר בה, כי אני יודעת שזה רק עניין של זמן עד שאשוב למקום המוכר והחם.
כרגע הגשר מיטלטל ורועד, ולי אין מושג אם הוא מתכוון לפנות הפעם כלפי מעלה או כלפי מטה, או שמה אני אפול ממנו לפני שהוא יגיע ליעדו.
מה שבטוח זה, שלמעלה היה טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
