לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

צריך תעיז!



מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


8/2009

הלו פרום ניו יורק!


שלום אם במקרה נשאר כאן מישהו,
זו אני מרציפן ואני גרה בניו יורק!!!

הזמן טס כשנלחמים בטחנות הביורקרטיה האמריקאיות - איכשהו מסתבר שאני פה כבר חודש, וקרה המון המון בחודש הזה.

רשימת מלאי קצרה:

-טיסה של 12 שעות עם החתלתול הפושטק שלי שסירב בעקשנות רבה להיות בתיק הנשיאה שלו והעביר את כל הטיסה על הברכיים שלי, כשאני מנסה לנמנם ולמנוע ממנו לגנוב אוכל משכניי למושב בו זמנית. זה לא ממש עבד. אה, ובנחיתה המסכן הקטן הקיא על כל השיער והסוודר שלי.

-שבועיים על הספה בביתו של נער הקפה, האקס המרושע. בהתחלה שנינו ניסינו להיות מנומסים ועדינים אחד עם השני. בשנייה שעבר לי ההלם מהטיסה התדרדרנו לפיצוצים בלתי פוסקים על כל נושא אפשרי. משהו ברמת ה"קניתי מסטיקים, רוצה?" -"מסטיקים זה מהשטן וגם את הלוואי שתמותי יא זונה" (למען ההגינות עלי לציין שזה היה הדדי לחלוטין והייתי אשמה באותה מידה, פשוט התפרצנו אחד על השני בכל פעם שמישהו מאיתנו פתח את הפה). בכל לילה החתול יילל בטירוף בארבע בבוקר, ואני, נחרדת שנער הקפה שגם ככה שנא אותו יתעורר והפעם תהיה לו סיבה אמיתית לכעוס עלי, התעוררתי ופצחתי במלאכת ההרגעה. כך קרה שבמשך כמעט שבועיים הסתובבתי בברוקלין בארבע בבוקר עם חתול על הידיים ושרתי לו שירי ערש.

אפרופו החתול, עלי לציין שהדירה היתה כה מטונפת, שלקח לחתול שלושה שבועות להצליח להלבין את עצמו בחזרה. הוא היה אפור. ולצערי אני לא מגזימה. מדובר במפגע תברואתי ואם היה בי פחות כעס על האדם שגר שם, הייתי עושה משהו בנידון.

בקריאה שניה אני יוצאת פה כפוית טובה להחריד - האדם סבל את האקסית המרושעת שלו ואת הסיידקיק החתולי שלה במשך שבועיים, ועל כך אני באמת מוקירה תודה. אבל נו, נסיבות מקלות, הרבה מטענים רגשיים, וחוץ מזה, נתתי לו להשתמש בדירה שלי כשהוא היה בארץ, אז אנחנו פיטים.

-חיפושי דירות. אחחח קרייגסליסט. הו בררנותי הבלתי מתפשרת. הידד למשבר הכלכלי שהוריד את השוק! ראיתי קצת יותר מחמישים דירות בשבועיים. פגשתי בערך 10 מתווכים. 15 מתוכם ישראלים. אחד מתוכם מצא לי דירה אחרי שהתשתי אותו קשות, ואף ניסה להשכיב אותי לאחר מכן.

-דירה. יש לי דירה! איזה כיף! אני מאוד אוהבת אותה. אני בקומה ראשונה ברחוב שקט וירוק, ומאחר ואין לי רהיטים עדיין, כל היום אני יושבת על אדן החלון ומסתכלת על העוברים ושבים. אחד אף נופף לי. זה אמנם מצריך שאהיה בלבוש מהוגן כל הזמן אבל אני עובדת על להשיג וילונות.

-שפעת. סעיף זה נכתב במיוחד לכבוד איילת, אם את עדיין קוראת פה. ביום שעברתי לדירתי החדשה והיפה חטפתי שפעת סופנית ומתתי על מזרני הנוח במשך חמישה ימים רצופים. פחדתי שזה חזירים, אבל זה עבר, אז כנראה שלא. לצערי אין סיפורי מיון פיקנטיים הפעם כי הייתי חולה מכדי להצליח לקום.

-רהיטים, כאמור, אין לי. יש לי את המזרן הנוח ביותר בעולם כולו, ועם השאר אני מתעכבת, בעיקר כי אין לי שום חוש עיצובי והאפשרויות פה רבות מנשוא. אה, ואני שונאת את איקאה מה שמסבך את העניינים. אבל מי צריך רהיטים כשיש אינטרנט?

-אינטרנט. שירות הלקוחות פה זה הדבר הגרוע ביותר בעולם ואני יכולה לכתוב פוסט שלם על התלאות שהם העבירו אותי. אני לא רוצה לכתוב על זה כרגע כי אתחיל שוב לבכות מתסכול. העיקר הוא שעכשיו יש אינטרנט עובד ואני מקווה שהוא לא יפסיק יותר לעולם.

-ברגע של משבר מהיעדר האינטרנט, חומת ההתנגדות הטכנולוגית שלי (נתקעתי איפשהו באייטיז, ויש לי אפילו ווקמן שעובד!) ורכשתי אייפון. זה הדבר הכי יפה וכיפי ונוח שהיה לי בחיים. חוץ מזה שהנבלות לא מרשים לי להתקשר ממנו לארץ, עקב היעדר הקרדיט שלי. מה שגרם לי לבכות מתסכול. אך אקנה בקרוב כרטיס חיוג, ועכשיו כשהאינטרנט חזר - הכל בסדר וכשתתעוררו שם בצד השני של האוקינוס, אוכל לתקשר עם יקיריי.

-געגועים. אני לא מתגעגעת לארץ בכלל, בינתיים. רק לבחור שהשארתי מאחוריי. זה היה רומן משרדי לוהט וסודי שנמשך חודשיים, ולמרות שבסתר ליבי הרציונלי אני חושבת שהיינו נפרדים ממילא עוד חודשיים שלושה, לשנינו עכשיו קצת עצוב, ויש הרבה סקייפ באוויר, כשיש לי אינטרנט כמובן.

-המשפט הקודם היה אנדרסטייטמנט ונסיון להיות קולית ומחושבת. כרגע עצוב לי ברמה שמתכווצת לי הבטן כשאני רואה בדוויין ריד דאודורנט של בנים.

-אני מקווה מאוד שהוא יבוא לבקר אותי בקרוב אך לא נראה שזה יקרה, ובעצם, מה הטעם. רק עוד כאב של פרידה. אולי צריך לעבור את זה כמו שעווה בקו ביקיני.

-עבודה. המשרד שלי בארץ היו מספיק חמודים כדי לאפשר לי לעבוד גם מפה בהיקף שעות מצומצם למדי. התחלתי לעבוד השבוע, ומדובר בעולם מקביל והזוי ואמריקאי. שונאת להיות חדשה במשרד, אף אחד לא מדבר איתי, ואני מקווה שמהר מאוד אמצא גם פה מועמד לרומן משרדי לוהט כי כשמורידים את החלק הזה, העבודה שלי בסך הכל די מצ'וקמקת.

-לימודים. מתחילים בקרוב. אני לא מוכנה לזה בכלל בכלל. אמא'לה.
נכתב על ידי , 20/8/2009 08:00  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי: 




14,123

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לר. מרציפן אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על ר. מרציפן ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2024 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)