מאז שנרצח כאן ראש ממשלה כולם נורא נזהרים ממילים כמו 'הסתה'. החוק נע בחוסר נוחות בין חופש הביטוי לתרבות השיח הפוליטי, בין תעמולת בחירות ואלימות מילולית, בין הפגנה ברישיון להסתה בוטה.

אבל יש חוק אחד שאינו ניתן לערעור. תרצו, קראו לו (בסגנון פתגמי פינחסה): "הזורע רוח יקצור סופה". ואיך שלא תקראו לו, הוא יבוא.

זה החוק המקשר בין השפעת הקלה שאחזה בשרה לבנת למראה ח"כ ערבי המרים את ידו להצביע, ובין מתן לגיטימציה לאלימות מילולית.  וכך הוא פועל, בסיבוביות, על השר (ורה"מ לשעבר) נתניהו, ששם את מבטחו ב"הם" שכן יהודים ולא מפחדים.

והחוק הזה גוזל ממני גם את זכות הלגיטימית של השמחה לאיד.