עד כמה שאני בעד התנתקות והתפנות מהשטחים בהקדם האפשרי, ועד כמה שנמאס לי מהמתנחלים וההתנחלויות, אם היה קם היום הימין ודורש ללכת לבחירות מוקדמות, הייתי תומכת בהם. גם אם משמעות הדבר היא דחיית ההתנתקות במספר חודשים.

תאריך כזה או אחר חשובים פחות מהאיום על המשטר הדמוקרטי, ושרון הוא רה"מ המסוכן ביותר שידעה הדמוקרטיה הישראלית. הוא סיכן את קיומנו בכל תפקיד ממלכתי שמילא. כשר הביטחן הוא הוביל אותנו לעומק הבוץ הלבנוני, כשר התשתיות הוא דחף והרחיב את גבולות הממלכה לממדי אסון, והיום, כראש ממשלה, כשהוא נטול כל רסן וביקורת, ומנהל את המדינה באמצעות מלתעות בניו, הוא מסוכן יותר מאי פעם.

השמאל יודע זאת. במשך שנים חזר מחנה השמאל והזהיר ש"המלך הוא חסר בלמים", שהוא שקרן פתולוגי, שאין גבול שיעצרו, שמוסר היא מילה שאינה קיימת בלקסיקון שלו, ושהבולדוזר הזה ידרוס את כולנו.

והם צדקו השמאלנים. אוי, כמה שהם צדקו! די להסתכל בדור המתנחלים האלים שצמח כאן כדי להבין עד כמה מסוכן שרון לדמוקרטיה הישראלית השבירה והמקרטעת. המתנחלים הרי למדו מהטוב ביותר! שרון היה להם מורה דרך, והוא שלימד אותם שמותר וצריך לדרוס ולהשמיד כל מה ומי שמפריע להגשמת החלום ה"ציוני" של שלמות הארץ.

אלא שהשמאל, בדיוק כמו הימין, מסתנוור בקלות. רק הזמירות שונות. לימין יש "הבטחה אלוהית לזרעו של אברהם", ולשמאל "הבטחתם יונה, עלה של זית". כל צד והפנטזיות שלו, כל צד ועיוורונו. תנו לשמאל הבטחה לשלום והוא בולע הכל. בלי למצמץ. גם את שקריו של שרון.

ואותם אנשי שמאל, אלה שמילאו את הכיכר (שאז קראו לה כיכר מלכי ישראל) בלילה שאחרי הטבח הנורא ב'סברה ושתילה', עומדים היום בכיכר רבין ופורסים רשת ביטחון נאמנה להבטחותיו של האיש שירשם בהיסטוריה של עם ישראל כמי שזרה חול בעיני רה"מ, מנחם בגין; לאיש ששכנע בנחיצותו של מבצע קצרצר (וארבעים קילומטר) למען שלום הגליל, ובתחבולות, עורמה ורמייה דחף את המדינה למלחמה המיותרת ביותר בתולדותיה;  לאיש שאין לו אלוהים, ושמושגים כמו יושר וחוק הם בעיניו המלצה בלבד; לאיש שדרדר את החברה  הישראלית לתחתית שספק אם תוכל לצאת ממנה. 

וה-כ-ל למען השלום!

אתמול, בנאום קצר, פנה שרון למתנחלים ואמר שכמפקד בצבא ובמסגרת תפקידיו הממלכתיים, הוא נאלץ לא פעם להכריע בנושאים קשים, שלעיתים נאלץ להחליט החלטות של חיים ומוות, ובכל זאת, הדגיש שרון, ההחלטה לפנות יהודים מבתיהם היא הקשה והכואבת שעשה בשישים שנות פועלו.

תאמרו - זה מס שפתיים ששרון חייב למתנחלים, וזה נכון. ובכל זאת, לא קל לשמוע שהאדם שבידיו הפקדנו את חיינו וחיי ילדנו כואב יותר פינוי בתנאים דה-לוקס, ובתשלום כספי נאה, מאשר את מותם המיותר של כ-1000 חיילים במלחמת לבנון. ואוי לה למדינה המאמינה בכנות כוונותיו של אדם השולח בקלות גחמנית חסרת לב ומצפון אנשים צעירים אל מותם, והגוזר כלאחר יד כאב נורא ומייסר על מאות משפחות שכולות.

"לאן הלך ילדי

ילדי הטוב לאן

חייל שחור מכה חייל לבן

לא יחזור אבי

אבי לא יחזור

חיל לבן מכה חיל שחור

בכי בחדרים ובגנים שתיקה

המלך משחק עם המלכה"

(חנוך לוין)