כבר כמעט שבוע, מאז חל יום האשה הבינלאומי, בו חשתי חובה לומר משהו פמיניסטי, לוקאל ג'נדריאלי (ועוד בבלוג לוחמני כשלנו), ועד הערב, ממש לפני דקות מספר, אני מחפשת משהו חכם לומר על הריאליטי הטראשי ההוא של ערוץ 10, "הדוגמניות".
לכאורה, אשה דעתנית שכמותי, צריך שיהיה לה משהו לומר בנידון. ראוי שתהיה לה דעה על הניצול המחפיר של ילדות מורעבות וחסרות בינה, שכדי לעשות את הצעד אל מעבר לסף הדמיוני של עולם הזוהר המקומי, מוכנות להפקיר עצמן תחת שבט לשונם וצביטות אצבעותיהם של יוצרי "הדוגמניות".
לכאורה, מן הדין הוא, שיהיה לי משהו לומר על כך, או לפחות, שתהיה לי איזו דעה מגובשת בנידון, אבל אבוי, שוד ושבר, ככל שאני מעמיקה בזה, מתברר שיש לי פחות ופחות מה לומר, לעולם ולעצמי, בנוגע לתכניות ריאליטי בכלל ובנוגע לדוגמניות האלה, בפרט.
"אובייקטיביזציה משפילה", אמרו חברי מועצת הרשות השניה והרימו את נס הצנזורה בשם העם וחינוך הדור הצעיר לערכי רייטינג מופחתי קלוריות ואני, אני עם מוטי קירשנבאום ששאל את משמו מהמועצה: "מי שמכם?!"
ובאמת, לא שאני הולכת להכנס פה לדיון המשפטים של מי מינה את מועצת הרשות השניה לאשר או לפסול שידורה של תכנית כזו או אחרת, (אני דווקא אשמח לשמוע שיש גוף ביקורת פנימי לרשות השניה, שמסנן קצת זבל לפני שהוא פוגע לי במסך מהצד שקשה לנקות). אני פשוט שואלת את עצמי, מה הטעם??....
כשערוצי הטלוויזיה שלנו מוצפים בטראש מכל הסוגים, (ערימות של אשפת ריאליטי אמריקקית ביס-וויקאנד, טונה של אבק כוכבים מזוייף בערוץ E, הררים של פלסטיק יפאני אלים בערוץ הילדים ודודו טופז שרק מכה להגיח שוב מאחורי גבם של גדי ויונית בערוץ 2), מה תעלה או תוריד הזבלוניה הקטנה המקומית, שערוץ 10 מנפק במלחמה על עוד אחוז אחד או שניים של רייטינג?
נכון, אובייקטיביזציה משפילה, רמיסת מעמד האשה ויצירת דימוי ריקני ומושפל של קרבנות אפנה חסרות דעת, אבל נדמה לי, ש"הדוגמניות", היא סדרה כל כך מודעת לעצמה, עד שלא ברור ממי היא עושה צחוק גדול יותר: מהמושפלים או מהמשפילים. הבחירה הקריקטוריסטית של חבר השופטים והקצנת המצבים בפניהם נדרשות הבנות לעמוד, מגחיכים את החבילה כולה ומעמידים אותה על סף הסאטירה וסאטירה, כך מסתבר, היא שפה שהרקטום הצרכני שלנו, דווקא מבין לא רע....
כשצופים בסדרות כמו הברבור, הטופ-מודל הבאה של אמריקה, מחליפים משפחות ואפילו סופר-נאני הבריטית, קשה לראות ב"דוגמניות" מוצר פסול או קיצוני, מפני שבניגוד לכל הסדרות האחרות, נדמה שיוצרי הדוגמניות וצופיהן, מודעים לגמרי לאיכות הקומית של המוצר הסופי ורק משתתפי הסדרה וחברי מועצת הרשות השניה, חיים להם בעולם על פי בטי-רוקאווי, מתוך אמונה שלמה שזהו העולם האמיתי.
אז לא, אין לי הרבה לומר על יום האשה הבינלאומי או על רמיסת מעמד האשה דרך תוכניות ריאליטי נצלניות, אבל בפעם הבאה שמישהו ישאל אותי לגבי אג'נדה פמיניסטית כזאת או אחרת, אני אשאל מה לגבי חופשת לידה של חצי שנה, במדינה שבה זוג צעיר אינו יכול להרשות לעצמו להפסיק לעבוד, אבל במקביל גם אינו יכול להרשות לעצמו את המותרות שבשכירת מטפלת עבור פעוט בן שלושה חודשים, או על תקרת הזכוכית בה חובטות נשים את ראשן מאז הקמת המדינה, כשמעליה מגחכות אליהן, כמו מתוך בועת זכוכית מנוצת פתיתי שלג, עפרה שטראוס, שרי אריסון וגולדה (חלאס כבר עם הנעליים האלה) מאיר ז"ל....
זהו. הוצאתי את זה. אפילו ג'יי לנו נגמר. עכשיו אפשר ללכת לישון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
