להלן רשימה חלקית של שליטי המדינה החדשים:
סמי עופר, נוחי דנקנר ומאיר שמיר - שנרתמו לאחוז באינפוזיית הרווחה והבריאות הלאומית;
שרי אריסון, אילון תירוש, רוני צארום, ניר ברקת, ומיטב בחורנו המצוינים שעשו כמה מיליונים בימי ההיי-טק העליזים – מחנכי דור העתיד;
וארנון מילצ'ן - שבונה לנו אוניברסיטה ראשונה בגליל.
תני גולדשטיין, מ - Ynet, תוהה האם תרומות העשירים הן "חסד של אמת או ספין תקשורתי". שאלה רטורית. בטח לא צריך לספר לגולדשטיין שמאחורי כל "חסד" של מיליונים עומדים יחצ"ן חרוץ וחברת פרסום, המקבלים סכומים דומים כדי להאדיר את שמו של הנדבן; ושמאחורי אלה עומדים פקידי מס ההכנסה השמחים לזכות את התורם באחוזים שמנים ע"ח חסדיו.
אילון תירוש, הפטרון החינוכי מאור יהודה, אומר: "לאדם הממוצע, יש איזה שהוא סף שהוא יכול לצרוך, מעבר לזה אין חשיבות לכמה כסף עוד יש לך". ואני, שיש לי הרבה פחות מהממוצע של תירוש, הייתי מקצינה ואומרת שיש משהו מאוד לא מוסרי במשכורת שבסופן ששה אפסים הניתנות לעשרות בודדות של בעלי הון, ושכל זמן ש"אדוני ששת האפסים" מזוגלובק, הריבוע הכחול, שטראוס (ועוד ועוד), ממשיכים להעסיק אלפי עובדים בשכר מינימום ובתנאים מחפירים המובילים לנזקקות, חולי ובורות, צדקתם ונדיבותם הן, בעיני, לא יותר מחוטיני סקסי לכיסוי התחת.