רוית:

שקדיה מעלי, אמרה את הרוב וכיסתה את הנושא היטב, כך שבעצם מה שנותר לי הוא, להביע את דעתי בתמציתיות ולהשאיר את העניין לדיון בחלון התגובות.

צודקת שקדיה בסימפטיה שלה לכל אחד מהצדדים. גם אהדתי מפוצלת ומתקשה למצוא לה מקום כאן או כאן אולם, וזה אולם לא קטן, קול ההגיון ואולי גם הרחם הלא מנוסה שעוד לא ייצר ילדים משלו, אומרים את דעתם באופן נחרץ למדי:

הורות זה לא משחק! העובדה שכל אחת מאיתנו יכולה להרות וללדת ושכל אחד מכם – הגברים – יכול להפרות אשה ולהיות, ביולוגית, לאבי בנה, אינה מכשירה איש מאתנו, להורות.

כדי להיות גננת או מחנכת בבית הספר, צריך ללמוד שנים ארוכות ולקבל הסמכה ממוסדות מוכרים המפוקחים ע"י החוק. איש מאיתנו לא ייתן את ילדיו בידי בעלי מקצוע שאינם אוטוריטות מוסמכות ומאושרות, אבל בשביל להיות הורה, אין צורך היום בשום הסמכה או מבחן. כל מה שצריך זה שק זרע ורחם פוריים והופ – אנחנו הורים.

בשנות השירות הצבאי שלי, נתקלתי במקרים מחרידים של התעללות בתוך המשפחה, בנערים ונערות שגדלו בבתים מפורקים והרוסים, שלא ידעו אהבת אם ואב מה היא ושמודל החיקוי שלהם היו פושעים, סרסורים, זונות ושאר מרעין בישין.

רק היום דובר בחדשות על זוג ילדות שהורחקו מהבית מפני שאמן העסיקה אותן בזנות. אלו ילדות קטנות. קטינות. אני נתקלתי באלה שנים אחר כך – כשכבר קשה היה מאד לתקן את המעוות.

ולא. אינני רומזת, שלו הושאר התינוק בידי הוריו הביולוגיים, היה גדל להיות פושע, מוזנח או אדם טוב פחות משיגדל להיות בבית מאמציו.

מה שאני כן אומרת הוא, שהורות היא לא משחק. הריון יכול להיות טעות ולעתים גורמים סביבתיים ימנעו הפלה בעוד מועד – אם הילד אינו רצוי, אבל מרגע שהושאר העובר להתפתח והלידה היא וודאות צפויה, יש עוד לפחות חצי שנה, לשקול את העניין, להפוך ולדוש בו ולוודא – מה בכוונתך\כוונתכם לעשות בילוד.

גם אחרי שנולד הילד מותר ואפשר עוד להתלבט ולהפוך בנושאו החוק אפילו מרחיק לכת ואומר – שבמשך חצי שנה מיום ההחלטה על המסירה לאימוץ (אם אינני טועה ואני לא מוצאת לזה סימוכין כתובים כרגע), ניתן להתחרט ולהפוך את ההחלטה על פיה.

אבל מרגע שהחלטת, ומרגע שמסרת את הילד, עלייך לדעת שאין חזרה. ילד אינו צעצוע. ילד אינו גבר בוגר שאפשר להרחיק ולקרב, לזרוק ולקחת בחזרה כאוות נפשך. ילד, תינוק בן יומו, הוא יצור חסר ישע התלוי בהוריו במאה ועשרים אחוזים, במשך כל שניה של קיומו הטרי והאומלל. כל ההחלטות וההתלבטויות כולן, צריכות להיעשות לפני בואו של היצור הקטן הזה לעולם.

שום תירוץ יפה נפש על דיכאון שלאחר לידה, על חוסר מוכנות נפשית וקשקושים ניו אייג'ים למיניהם, לא יכול או צריך להיות קביל, מרגע שהגיח הילד לאוויר העולם וחדל להיות עובר בבטן אמו ולכן, כך דעתי ואתם רשאים לחלוק עליה, אין ולא היתה להורים הביולוגיים זכות, לדרוש את בנם בחזרה, גם יומיים לאחר שנמסר לאימוץ.

ואגב: בעניין ידיעתו או אי ידיעתו של האב לגבי אבהותו: אני רואה בהריון שנהרה ללא ידיעת האב הביולוגי גניבת זרע ובלידת ילד ללא ידיעת אביו הביולוגי פשע שראוי שיכלל בסדר הדין הפלילי.

אין לאשה זכות לגנוב זרע ואין לה זכות להביא לעולם את ילדו של גבר, מבלי שאותו גבר יידע לפחות, שיש לו ילד.

טובת הילד עומדת תמיד – מעל הכל, אבל זכותו של אדם לדעת שצאצאיו חיים בעולם הזה, כמו שחובתו לאפשר להם את החיים הטובים ביותר שבידו לתת.

(משפט שלמה, גוסטב דורה)