חיילי צה"ל נאבקים בשעות אלה למסור את צווי הפינוי למתיישבי יש"ע ואני פשוט לא מצליחה להבין מה זה החרטא הזה.

בשביל מה בכלל הם נלחמים בהם שם? בשביל למסור להם את פיסת הנייר העלובה הזאת - שממילא אין לה שום משמעות? לא רוצים לקחת - אל תקחו. סגרתם את השער? סבבה. נשאיר לכם את הניירות על יד השער ונלך הביתה. מחר נבוא עם האוטובוסים והבולדוזרים להוציא אתכם מארץ הדמים הזאת ונשים, סוף סוף, סוף למצב המעוות שאתם מקיימים במדינה שלנו מאז.... בעצם מאז 67', או כמו שמספר איתן הבר, מאז תום מלחמת יום כיפור.

לא אוכל לומר שאין בי טיפה של רחמים על האנשים האלה, שבנו להם בית פורח ומשגשג במקום אחד ועתה נאלצים לעזוב הכל וללכת לבנות חיים חדשים במקום אחר, אבל הטיפה הזאת היא רק טיפה בים הכעס והמרירות שאני אוצרת כנגד קבוצה של כמה אלפי אנשים, שהחזיקה את המדינה כולה בביצים במשך עשרות שנים. שריכזה סביבה עשרות אלפי חיילים, דורות של לוחמים, כשכפ"ץ חי, לגונן על חיים שנבנו ושגשגו בחטא. חטא שנתמך ופוטם ע"י ממשלות ישראל לדורותיהן. חטא שדגל שחור התנוסס מעליו מאז נהרג החייל הראשון על הגנת כפר דרום ונצרים.

לא הישיבה בשטח כבוש היא שמפריעה לי כל כך. מדינת ישראל כולה היא שטח כבוש אחד גדול ולולא ניצחנו במלחמת השחרור שלנו, היו ערביי ישראל ממשיכים להתקיים על כל שטח המדינה כבעלי הבית שהיו כאן עד יום בואנו. עכו וחיפה הן שטחים כבושים, גם ירושלים והגליל ופחות או יותר כל שטח שעליו יושבים היום יהודים. המזרח התיכון חי על פי החרב מאז ומתמיד והעובדה שגם היום אנחנו נלחמים על קיומנו, אינה מפתיעה. לכן, לא השטח הכבוש הוא הצרה הגדולה פה, אלא העובדה שקבוצה קטנה של אזרחים, הרשתה לעצמה, בשם האמונה, האידאולוגיה או פשוט בשם איכות החיים, לחיות על חשבוננו במשך כל כך הרבה שנים, לשתות את כספי המדינה ולהקיז את דמם של החיילים, שישבו שם כמעט אך ורק בכדי להגן על רצועת ההתיישבות הצרה הזאת.

אני מאשימה אותם - ולא פחות מהם, את ממשלות ישראל שתמכו בהם ועודדו והזרימו כספים וכוחות כדי לעודד ולטפח את מה שכבר כמה עשורים ברור לנו לגמרי, שהוא אסון אסטרטגי ודמוגרפי טהור וכן אני אומרת היום - וגם מחר - את מה שאמרתי מאז עמדתי על דעתי הפוליטית: יאללה יאללה. חלאס עם השטחים האלה! תוציאו אותם משם - או שתייבשו אותם שם. שף שעל אדמה ביש"ע, אינו שווה טיפת דם של חייל צה"ל ובכל אגורה מאהמיליארדים המוזרמים לשם, אפשר היה להשתמש כדי למגר את הרעב והעוני בארץ ולפתח את הכלכלה האומללה והמיובשת שלנו.

 יאללה יאללה עם הצווים שלכם ועם הטרגדיות שלכם. לא רוצים - לא צריך. כל מה שנחוץ הוא, לקבוע תאריך בו צה"ל מפסיק לגונן עליכם - ואז נראה כמה אתם גיבורים.

אגב - מישהו יכול להסביר לי את בחירת התאריך האומללה הזאת להנתקות? למה דווקא חודש אב? למה דווקא אוגוסט? אי אפשר היה לחכות עוד חודש ולעשות את זה בתקופה קצת יותר הגיונית???.....