באדיבות כמה מקוראינו, הנה ציטוט ישיר מהמאמר בהארץ:

"...ובעצם, מה דורשים בסך הכל מבעליהן של חיות הבית? שימיתו את החתול הלבן שלהם או את הכלב השחור וירכשו לעצמם חתול או כלב חומים. מה רע בחיות בעלות צבע חום, היחיד המותר? ומה האסון הגדול בכך שאת חדשות הספורט יתרגלו בעלי החיות החומות לקרוא בעיתון שגם הוא חום ולא בעיתון האחר שנסגר? האם אי-אפשר לחיות רק עם עיתון אחד? עד כה החיים באמת נסבלים, ממשיכים לראות ספורט בטלוויזיה ובשבת ממשיכים לשחק קלפים, הכל אמנם מלווה באי-נוחות ובהכחשות, אך איש עוד לא נפגע בגופו או בחייו, רק על הכלבים והחתולים הלא-חומים נגזרה הכליה.

שתי הפסקאות האלה הזכירו לי את הטקסט שכתב הכומר הפרוטסטנטי, מרטין נימולר, שהיה ממתנגדי המשטר הנאצי בגרמניה ועל כך זכה לסיים את חייו במחנה השמדה נאצי למהדרין:

בתחילה לקחו / מרטין נימולר 

בתחילה לקחו את הקומוניסטים, אבל לי לא היה איכפת כי לא הייתי.

מיד לקחו את הפועלים, אבל לי לא היה אכפת כי גם זה לא הייתי.

בהמשך עצרו את אנשי האיגוד המקצועי, אבל לי לא היה איכפת כי אינני איש האיגוד המקצועי.

לאחר מכן כלאו כמה כמרים, אבל מכיוון שאינני איש דתי גם כן לא היה לי איכפת.

עכשיו לוקחים אותי, אבל זה כבר מאוחר.