• כי לראשונה מזה שנות דור קם מנהיג פועלים שלא מפחד לומר בקול "סוציאליזם".
• כי פרץ הוא היחיד במפלגת העבודה ומפלגות השמאל שנאבק לשינוי סדרי העדיפויות הלאומיים.
• כי הסיכוי של מפלגת העבודה לזכות בבחירות קטן - כך או כך, ובבחירה בין אופוזיציה לוחמת למפלגה מזדנבת, התשובה ברורה.
• כי מפלגת העבודה היא מפלגה גוססת שלא תשרוד עוד מערכת בחירות כושלת בסגנון פרס ("אני לוזר?").
• כי כולם יודעים שכשפרס מנצח בסקרים המשמעות בפועל היא אובדן עוד כמה מנדטים.
• כי (בהמשך ל"כי" הקודם) למפלגת העבודה אין יותר מנדטים לאבד.
• כי אם מפלגת העבודה תעלם מהמפה, נשאר עם מפלגה אחת גדולה ודמוקרטיה קטנה. מאוד קטנה.
• כי אנחנו קרובים יותר מתמיד ל"מלחמת יום כיפור" מוסרית, שספק אם נצליח לנצח בה.
• כי בניגוד לברק, פרץ לא ינטוש את המפלגה יום אחרי הבחירות; ובניגוד לפרס, פרץ לא ירדוף  אחרי קומבינות קואליציוניות ביום שאחרי.
• כי אין חיים למדינה שכל ילד חמישי בה רעב.

קצת היסטוריה –

• עד שנות השבעים שלטה תנועת העבודה (על מפלגותיה וגווניה) במדינה ביד רמה, עם קרוב ל-60 מנדטים.
• מלחמת יום כיפור סימנה את ראשית המהפך. המערך אומנם קיבל 51 מנדטים בבחירות 73', אבל הליכוד הכפיל את כוחו וזכה ב- 39 מנדטים.
• רבים נוטים לחשוב שמפלגת העבודה מדרדרת במדרון מאז 73', ולא היא. למעשה, מאז הנפילה הגדולה של 77' ("גברותי רבותי – מהפך!") ועד לרצח רבין, שמרה מפלגת העבודה על כוחה היחסי.
•  בבחירות האחרונות קיבלה מפלגת העבודה את מספר המנדטים הנמוך בתולדותיה - 19!

ועוד אחת קטנה – כי אם פרץ יזכה בפריימריז, אני מתחייבת, גם אם ידי תרעד, לשים בקלפי - לראשונה בחיי  - פתק של מפלגת העבודה.