תילי תילים של מילים נכתבו ונאמרו ביום שאחרי הבחירות לרשות הפלסטינית. איך לא צפינו, שאלו הבטחוניסטים; מי פישל ומי ישלם את המחיר, תהו השושואיסטים; "העם הפלסטיני עוד לא הפנים את ערכי הדמוקרטיה", התעלו על עצמם בכירי העיתונות הישראלית – אותם עיתונאים שאינם סומכים על הכישורים הדמוקרטים של אזרחי ישראל, ולכן מיהרו והכתירו עלינו את 'קדימה'.  

ובתוך גבב המילים, שהוכיחו שוב כמה מעט אנחנו יודעים על שכנינו, שכחנו לשאול במה אנחנו טובים יותר מהעם הפלסטיני? בילדינו הבוּרים, שאנחנו מתפללים לשלומם בכל יום שהם יוצאים לשדה הקרב החינוכי? במלחמות היומיומית שאנחנו מנהלים בכבישים, במיסים, באוברדראפט השוחק ובמשכורת הנשחקת? בבריחה לערוצי הצחוק, שם לא יטרידו אותנו עם האלפים שנוספו למעגל העוני? במשטרה העסוקה בפינוי עזה או עמונה, ואינה מסוגלת לתת מענה לנשים שחייהן בסכנה, לילדים מוכים, לאלימות ברחובות, ולסתם אזרחים שביתם נבזז? בחוק שהפך עבור רוב הציבור המלצה בלבד?

הפלסטינים אולי אינם מבינים גדולים בדמוקרטיה, אבל בהצבעתם הם אמרו בברור "מושחתים נמאסתם!", וזה הרבה יותר ממה שהסקרים מלמדים על "החגיגה הדמוקרטית" הצפויה לנו. יותר מארבעים מנדטים צופים הסקרים למפלגה ששחיתות וכוחנות הם הערכים המרכזיים המשותפים לחבריה משמאל, מימין וממרכז. יותר מארבעים מנדטים?! תציצו ברשימה ותגידו לי אם יש בה יותר מאחת שהייתם קונים ממנו/ה רכב משומש, שהייתם סומכים עליו/ה כביבי-סיטר, מורה או גנן/ת לילדיכם. ולאלה אתם עומדים לתת את קולכם. למה? בגלל המצע הבהיר, המטרות המשותפות, הדרך החדשה/שונה? בגלל האדם האפרורי העומד בראשה? תנו לי סיבה הגיונית אחת (ולא, רוחמה אברהם זו לא סיבה מספקת!).

50 ימים עד לבחירות. דמוקרטיה או אנרכיה, חופש ביטוי או דיכוי - זה בידינו. עדיין.