9:00  - עוד לא הספקת לפתוח את יום העבודה (שלא לדבר על להכין קפה) והאגודה התורנית על הקו: "שלום, כאן צלצולית מעמותת אחת לתשע... כן, כן, יום אחד גם את עלולה להיות נקודה בסטטיסטיקה... תרמי עכשיו כי מחר מי ידע"

9:30 - הדחקת את צ' ופתחת מחשב. מייל אישי בצירוף תמונת תינוק קורעת לב: "ילדנו הקט זקוק להשתלת מוח עצם... לתרומות... מס' חשבון..."

11:00 - עצובה ומרוטת עצבים את יורדת לסיבוב בדואר. ומה בתיבה? הפתעה? לא ממש. "אירגון הנכים זקוק לתרומתך... כל אחד עלול למצוא עצמו בכסא גלגלים... תרום עכשיו למעננו ולמען עתידך"

12:30 - (ויתרת על הסנדביץ' - העם חשוב יותר ותותחים במקום גרביים), הודעת SMS קופצת בסלולרי: "תרומה ליומטוב: צלצולים מדברים מתוכניות החמות של "קשת": ארץ נהדרת, כוכבי השכונה ועוד"

18:00 - העזת לקפוץ לסיבוב בקניון. קבוצות דרדקים מקדמת את פניך בכניסה. אם לא מיהרת לשלוף ארנקך, ואם יש לך מספיק חוצפה לרכוש זוג נעליים, אבל את מסרבת לתרום לילדים במצוקה/לחולי סרטן/ללקויי שמיעה או ראיה/למפעלות מחשב לכל ברדאק, את חתיכת סציופטית חסרת לב

("לא מותרות, חס ושלום, זה רק שהילד צמח על נעליו", את מתנצלת ובורחת למקלטך המוגן)

20:00 - מרוטה מיום התורם צנחת על הספה והדלקת טלוויזיה. להירגע? מה פתאום? תופים, סטנדאפיסטים וצהלולים פותחים את כיסך לילדי כל העולם ועובדי רשות השידור גם.

פרץ השנור הלאומי הפך לעסק משגשג. מאז ימי העיירה של שלום עליכם לא הייתה כזו עדנה לקבצן היהודי.

זה התחיל בדודות של האגודה למען החייל וה"שירותרום" המיתולוגי, ומאז כולנו מגוייסים. כל העם צבא, הצבא הוא צבא העם, כל העולם במה, וכל ישראל ערבים לשנורר זה מזה.

רשימת האגודות והעמותות הולכת ומתארכת, ובמקביל מספר הטירטורים היומיים.

שלא כדיאבלוגים, אני לא חושבת שעלינו להציע למוסדות המדינה היכן לקצץ ואיך בונים תקציב מאוזן. הצעה כזו מגוחכת כמעט כמו הבקשה לעצות מהציבור איך לטפל בבעיית העוני.

רובנו אנשים עובדים המפרישים נתח לא קטן משכרנו למדינה, ושרי המדינה ומנכ"ליה מקבלים גם הם משכורות נאות כדאי לקחת אחריות על התקציבים עליהם הופקדו.

יש רק פיתרון אחד: להפסיק להיות פריירים, להפסיק להתנצל ולהפסיק לתרום למדיניות השנור. 

מרושע? אולי. אבל האם שר הרווחה היה מאיים בסגירת מעונות לחוסים, אלמלא ידע שימצא הארגון והאנשים טובי הלב שיעלו תרומה?  והאם ביטוח לאומי היה מתיש אמהות חד הוריות אלו ידע שילדיהן גוועו ברעב? 

חד משמעית - לא! 

אין שר או מנכ"ל שהיה מסתכן בפשלה תקציבית לו ידע שזו תעלה לו בכסאו המרופד.

אוי, עמך ישראל, רחמנים בני רחמנים, משתוקקים לתרום?

תרמו ל"עין לציון - ארגון מותרמים פגועים".

כל תרומה תתקבל בברכה ובפוסט תודה.

קישורים נוספים:

אתר חברה צודקת

רוגל אלפר - תרומה להנצחת תחלואים