בשנת 81' הצבעתי לראשונה. בבחירות שאחרי המהפך.
כמרד-לייט בהורים, בסבים ובקיבוץ שהביאני עד הלום, הצבעתי מר"צ ולא לעבודה. מה שלא הפריע לי בד-בבד להיות הקול הנשי שמאחורי ג'ינגל הליכוד - "הפעם אתה חייב לבחור אם ממשיכים קדימה או חוזרים אחור". פרנסה, אתם יודעים.
בשנים שאחרי בחירות 81' טרחתי להסתיר את הסיפור ה"מביש". אם להצביע שמאלה מהעבודה נחשב לגבולי, הרי שלשיר את תשדיר הליכוד משמעו היה בגידה בכל ערכי החלוציות, ההתיישבות הקיבוצית והמולדת. ועוד בשביל כסף...
מאז זרמו הרבה פתקים בקלפיות. הסיפור הפך בדיחה. ועדיין, כשלפתע נזכרו הערב בערוץ הראשון בתשדיר ההוא, לרגע חששתי מה יגידו בקיבוץ.
ומה מחר?
אני הבטחתי וגם אקיים. מחר אצביע לראשונה בחיי למפלגת העבודה.
רוית אומרת שתצביע לירוקים. אבל כולנו יודעים שמחר, לבד, מאחורי הפרגוד, היא תשים אמת בקלפי. נכון? 
לכו להצביע. זה חשוב לכולנו. ומי ייתן שנתעורר מחרתיים לסתם ליקוי חמה ולא לליקוי מאורות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
