סערו פה הרוחות היום. שקדיה שיחררה משנה שנויה במשנה מחלוקת ונמצא מי שלקח את זה קשה מספיק בשביל לנהל מולה קרב מר על זכות המוסר.

יותר מכל, הזכירה לי המערכה הזאת את אחד השירים מהאלבום החדש של אהוד בנאי, "ענה לי", שמילותיו נעות בין הבנאליה של שלום חנוך ושל גאיה ורק הלחן העצבני, המלחיץ, המטריד, האובססיבי, מציל אותן מאדישותנו ונותן להן את התוקף שהן ראויות לו.

אין לי מילות סיכום. מעדיפה לתת לאהוד לדבר. תקראו. תראו שתבינו.

גבולות

הוא כבר לא כל כך צעיר, יותר מחמישים,
והוא עובר זמנים קשים.
נלחם עם השכן העצבני על החצר,
כל אחד אומר: "אמות, אבל אתך אני לא מדבר''.
הוא לגמרי לא שקט, חי על הקצה,
אף פעם לא יודע מה הוא בעצם רוצה,
מקלל ומתנצל משתולל ומתקפל,
הוא בוכה לבד בלילה כשאף אחד לא מסתכל.

קם כל בוקר ורואה שהלילה מתמשך
לא זוכר מאיפה בא ועכשיו לאן ילך?
מתהפך מצד אל צד, קרוע מבפנים,
מבולבל ומפוצל הוא חי על כדורים.
אין לו זמן לשבת לאכול כמו בן אדם
את הכל הוא שם בפיתה טס בכביש לפני כולם,
עוקף מהימין אחר כך שובר לשמאל
היה רוצה להתיישר אבל כבר לא ממש יכול.

ביני ובינך בינינו לבינם
בין חושך לאור בין יבשה לים
בין קודש לחול בין המתוק למר
בלי גבול אין גבול לשום דבר

יש גבול לייאוש אין גבול לתקווה
יש גבול לשנאה אין גבול לאהבה
יש גבול למציאות אין גבול לחלום
יש גבול למלחמות אין גבול לשלום

מדי פעם הוא נזכר איך כשהיה צעיר
היה חלום הייתה תקווה באופק הבהיר
אבל עכשיו הוא רואה עננים של חרדה
והוא רץ מיד הביתה אחרי העבודה,
תקוע בתוך פקק, חסר אונים, צופר בזעם,
מדליק את הרדיו וחושב: רק לא זה, רק לא עוד פעם,
מעשן כמו קטר, דואג לילדים,
והדרך אל ליבו כבר רצופה מעקפים.

ביני ובינך בינינו לבינם
בין חושך לאור בין יבשה לים
בין קודש לחול בין המתוק למר
בלי גבול אין גבול לשום דבר

יש גבול לייאוש אין גבול לתקווה
יש גבול לשנאה אין גבול לאהבה
יש גבול למציאות אין גבול לחלום
יש גבול למלחמות אין גבול לשלום.