יורם אטינגר, מומחה לענייני המזרח-התיכון וארצות-הברית, אשר שימש כקונסול הכללי בניו-יורק וכיועץ למשרד לביטחון פנים, כותב בווינט טור על חשיבותם הטופוגרפית אסטרטגית של רכסי יהודה והשומרון שהם, לדבריו, "רמת הגולן של ירושלים, כביש 1 וגוש דן".

http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3238733,00.html

אטינגר מונה את נקודות החשיבות של עומק אסטרטגי ועליונות טופוגרפית כפי שהם מתבטאים על מפת ארץ ישראל ובהיסטוריה הצבאית של המדינה.

יש כמה תגובות נבונות, מנוסחות היטב ואינטליגנטיות למאמר הזה, ששווה לקרוא אותן ולו רק כדי לראות שאפשר ללבטל את דבריו של כותב גם ללא שימוש בשפה נמוכה ובוטה (ראו לדוגמא את התגובה הראשונה, של משה א. מעמק יזרעאל והחמישית, של רוני קליין מגבעת שמואל), אבל מעבר לכך, עלתה בי התהיה - מה אם:

ומה אם כל טיעוניו של הכותב נכונים וצודקים וברורים כשמש בצהרי יום קיץ לוהט? מה אז? האם טיעונים אלה מצדיקים החזקה לנצח של שטחי ארץ כבושים המאכלסים מאות אלפים - או אפילו מיליונים, (באמת שאין לי מושג כמה תושבים פלסטינים חיים ביו"ש ועזה), תחת תנאי כיבוש, כתושבים סוג זיבי, שנואים, שונאים ומדוכאים עד עפר?

מדהים שאין ולו מילה אחת במאמר הנ"ל, המתייחסת לסוגיה הדמוגרפית וההומנית של החזקה בשטחי הגדה המערבית.

ושוב - קראו את התגובות - רובן מעניינות ומייצגות את כל קשת הדעות בנושא.

חג שמח.