ח ויקם מלך-חדש, על-מצריים, אשר לא-ידע, את-יוסף.  ט ויאמר, אל-עמו:  הנה, עם בני ישראל--רב ועצום, ממנו.  י הבה נתחכמה, לו:  פן-ירבה, והיה כי-תקראנה מלחמה ונוסף גם-הוא על-שונאינו, ונלחם-בנו, ועלה מן-הארץ.  יא וישימו עליו שרי מיסים, למען ענותו בסבלותם; וייבן ערי מסכנות, לפרעה--את-פיתום, ואת-רעמסס.  יב וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ; ויקוצו, מפני בני ישראל.  יג ויעבידו מצריים את-בני ישראל, בפרך.  יד וימררו את-חייהם בעבודה קשה, בחומר ובלבינים, ובכל-עבודה, בשדה--את, כל-עבודתם, אשר-עבדו בהם, בפרך.  טו ויאמר מלך מצריים, למיילדות העברייות, אשר שם האחת שפרה, ושם השנית פועה.  טז ויאמר, ביילדכן את-העברייות, וראיתן, על-האובניים:  אם-בן הוא והמיתן אותו, ואם-בת היא וחיה.  יז ותיראנה המיילדות, את-האלוהים, ולא עשו, כאשר דיבר אליהן מלך מצריים; ותחיינה, את-הילדים.  יח ויקרא מלך-מצריים, למיילדות, ויאמר להן, מדוע עשיתן הדבר הזה; ותחיינה, את-הילדים.  יט ותאמרנה המיילדות אל-פרעה, כי לא כנשים המצרייות העברייות:  כי-חיות הנה, בטרם תבוא אליהן המיילדת וילדו.  כ וייטב אלוהים, למיילדות; ויירב העם ויעצמו, מאוד.  כא ויהי, כי-יראו המיילדות את-האלוהים; ויעש להם, בתים.  כב ויצו פרעה, לכל-עמו לאמור:  כל-הבן היילוד, היאורה תשליכוהו, וכל-הבת, תחייון.  {פ}

(שמות פרק א')