מה תאמרי לאם שראתה את ילדתה מדממת למוות ולא יכלה להצילה?
איך תשירי מבט לאם שבנה בן השלושה חודשים, תינוק לו ייחלה עשר שנים, נרצח מאבן במהלך נסיעה תמימה?
במה תברכי אם שכולה שהעזה, למרות הזוועות, ללדת תינוק נוסף?
"שיר ערש", סרטה של הבמאית עדי ארבל, הוא תיעוד החוצה את מחסומי הלב. "שיר ערש" מדבר עם אמהות על השכול, משפיל עיניים מול כאב מבטן, ופורט לשניות את השתיקות ואת המילים הנחנקות בגרונן.
בתבונה ועדינות פורסת ארבל את הימים והלילות של אמהות ישראליות ופלסטיניות שילדיהן נרצחו, את חוסר האונים של אם מול מלחמתם הדורסנית של פוליטיקאים וגנרלים, את זעקתן השקטה של אמהות שלא הצליחו לגונן על פרי בטנן.
הרבה עיניים דמעו במהלך הקרנת "שיר ערש". אך מבעד לדמעות, ומבעד לגעגועי האמהות המתעוררים איתן בכל בוקר, עולה גם תקוות הרוב השקט, תקוות האמהות משני צדי הגדר, אמהות הרוצות יותר מכל לשיר לתינוקן שיר ערש שליו.
עפ"י נתוני בצלם, כשמונה מאות מאות קטינים ישראלים ופלסטינים נהרגו מאז פרוץ האינתיפאדה.
מאות ילדים שלא יגיעו לבגרות, שחלומותיהם ישארו רק באלבומי תמונות ובזיכרון משפחתם.
מאות ילדים מתים שלכל אחד מהם אמא ואבא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
