"אכן, כל זה אירע עוד מכבר, אך מאז לא הרפה ממני. אמרתי להשקיעו בשאון ימים, להמיך ערכו ולהקהותו בשטפם של דברים, ואף הצלחתי, לעתים, להגיע לכלל מנוד כתף מפוכח, ולראות שכל אותו דבר לא היה, ככלות הכל, כה נורא, והחזקתי טובה לעצמי על אורך רוחי, שהוא, כידוע, אחי התבונה האמיתית. אולם מדי פעם מחדש הייתי חוזר וננער, תמיה כמה נקל להפתות, ללכת שולל גלוי עיניים, ולהצטרף מניה וביה אל זו עדת המשקרים הגדולה הכללית – העשויה בוּרוּת, אדישות תועלתית, וסתם אנוכיות ללא בושה – ולהמיר אמת גדולה אחת במנוד כתף חכמני של בעל עבירה וָתיק. ראיתי שאין עוד לפסוח על הסעיפים, ואף שעדיין לא גמרתי אומר היכן כאן המוצא, הרי נראה לי מכל מקום שתחת להחריש, הרי לכאורה, מוטב אפתח ואספר."

(מתוך "חרבת חזעה")

לפנות בוקר נדם קולו הצלול של ס.יזהר

1916-2006