אחד הדברים המטורפים סביב פרשת רמון, הן התגובות האוהדות מצד פרסונות פוליטיות נשיות, שהייתי מצפה לשמוע אותן מתבטאות נגדו, או לפחות בזכות פסק הדין שניתן בעניינו ולא ממעיטות מערך מעשיו או מנסות להסביר איך פסק הדין הזה מעוות את דינו.

באופן מתמיה, שמעתי ביממה האחרונה גם את שולמית אלוני וגם את רונית תירוש מקדימה, משחררות לתקשורת התבטאויות הממעיטות בחומרת מעשיו של רמון ומנסות להסביר איך מעשה כזה אינו חורג מהנורמה הציבורית או הבין-אישית הנהוגה, או אמורה להיות נהוגה, בין בני אדם.

לא אכנס כאן להתפלפלות מדוע תירוש נחשבת בעיני סמכות מוסרית פחותה מאלוני (כי הרי הדברים ברורים) וגם לא למה לא ציפיתי לשמוע מילת גינוי מפיה של לימור לבנת וגם לא לעובדה שלא שמעתי שום מילת גינוי ברורה מצד יולי תמיר. נעזוב את הפוליטיקה בצד לכמה רגעים (או מילים) ונתרכז באספקט המוסרי והאנושי של משפט רמון.

חיים רמון, על פי הודאתו, פשוט לקח את שחשב שהוצע לו. הבחורה חייכה אליו, התחנחנה, הצטלמה איתו ואפילו התחבקה איתו במהלך הצילום, כשידו כרוכה סביב מתניה וזרועותיה מנסות לחבוק את כרסו. רמון ראה בכל זה פלירטוט. ה' ראתה בזה משהו מקביל לבקשת חתימה מסלב, כך אני משערת, או מזכרת מהלשכה המקושרת כל כך, בה העבירה את שירותה הצבאי. יכול להיות ש-ה' פלירטטה. יכול להיות שלא. הנקודה היא- שאף אחד לא יודע בבירור מה רצתה ומה התכוונה לקחת או לקבל באותו רגע ורמון, כמו מאצ'ו ישראלי מצוי ואטום – פשוט החליט שהוא יודע מה היא רוצה – ונתן לה את זה. ככה. פשוט וקל.

מה, לא ברור שהיא רוצה אותו?! לא שקוף לגמרי שהילדה הכוסית הבלונדינית הזאת, מסתכלת עליו בהערצה ורק מחפשת להכניס אותו למיטה? בררררוווווווררררררר!!!!

אז חיימקה נתן לה נשיקה – והילדה, שלא ממש הבינה מה קורה סביבה ולמה זה קורה לה – פשוט הניחה לו לעשות מה שעשה והמשיכה הלאה. כשדברים כאלה קורים, הם קורים מהר, בהפתעה וכמו תאונת דרכים – את לא תמיד מבינה מה קרה או מה היית אמורה לעשות – עד שהכל כבר מאחורייך.

אז היא לא התנגדה בגלוי ולא עשתה מזה עניין ולא תבעה אותו באותו רגע וגם לא חודש אחרי. ולא שאני כל כך משוכנעת שהיתה תובעת אותו בכלל – לולא מישהו בחלונות גבוהים ממנה – שמע על העניין והחליט לשכנע אותה לתבוע. הרי רובנו, האנשים הפשוטים והסבירים, לא מחפשים צרות ובטח שלא מחפשים בלגאנים משפטיים עם אנשים רבי השפעה וכוח כמו חיים רמון או משה קצב ודומיהם. (ורק תחשבו על כך, ששני אלה אינם מהאנשים החזקים באמת בישראל. יש גדולים וחכמים ומפחידים מהם. רק נסו לתאר לעצמכם אילו קופות שרצים מסתירים אלה במגירותיהם....)

בקיצור, רמון חשב שהוא יודע מה רוצה הבלונדה החמודה ואם היא רוצה – מי הוא שיאמר לה לא. אז הוא נתן (או שמא לקח?) והמשיך לדרכו שמח וטוב לבב.

ואני אומרת לכם: ייתכן שהתביעה הזאת היא קטנונית. ייתכן שיש כאן היטפלות לקטנות. ייתכן שצריך היה להאשים אותו בהטרדה מינית ולא במעשה מגונה וייתכן גם, שמאחורי כל זה יש מניעים עמוקים וחזקים הרבה יותר מסתם הטרדה קטנה וכוחנית של איש גדול וחזק מול ילדה יפה בת 20 וצ'ופצ'יק.

אבל התביעה הזאת חייבת היתה להגיע וחייבת היתה להתברר בבית המשפט וחיים רמון חייב היה לצאת אשם וגם חייב יהיה להיענש כחוק, ללא הקלות ומריחות בסדר הדין.

כי חיים רמון מייצג את הנורמה הקלוקלת והמכוערת של מדינת ישראל: את הכוחניות, את המגיע לי והסמוך, את אני ואפסי עוד, את האפליה המגדרית, את האטימות ושכרון הכוח של השלטון ואת כל מה שרע ומקולקל בנו, כבני אדם וכמדינת חוק.

כי אין ולא צריך להיות מצב, בו גבר יוכל לקחת מאשה דבר מה, חומרי, רוחני או גופני, על סמך הבנתו האישית ופרשנותו את המסרים שהיא מעבירה אליו לכאורה וללא הסכמתה המפורשת.

כי אין ולא צריך להיות מצב, בו גופה של אישה הוא הפקר לנכונותו של גבר לציית לחוק או לכבד את האוטונומיה שלה על גופה.

כי אין ולא צריך להיות מצב, בו אדם אחד יכול להרשות לעצמו לעשות דבר מה ברכושו או בגופו של אדם אחר, מבלי לקבל אישור מפורש וברור למעשים הללו, וגם אם תיעלם כל פיסה של ספונטאניות מהעולם, אין ולא יכול להיות מצב, בו יחליט גבר לנשקני או לגעת בי למרות רצוני, וילך לדרכו מבלי לתת את הדין על כך.

ולכן ולאור כל אלה, אין ולא צריך להיות מצב, בו חיים רמון יוצא זכאי או ללא עונש מתביעה שכזאת, אחרי שהודה בעצם המעשה וטען רק לפרשנות שגויה של העובדות.

ולגבי שולמית אלוני, רונית תירוש, לימור לבנת, ציפי לבני, יולי תמיר וחברותיהן: מבחינתי, הייתי שמה אותן ביחד עם רמון באותה קופסה, צובעת בכחול וזורקת לים.

יש דברים מקולקלים – שאף אחד כבר לא יצליח לתקן ואישה שאינה מרימה קול וזועקת כנגד מעשה כמו זה של חיים רמון, היא אישה מקולקלת. כן. אפילו שולה אלוני. אפילו היא....

                                                        איך בא לי להרגיש לה את השקדים....