מר נתניהו, הפסק בבקשה להכפיש את ממשלת אולמרט-פרץ.

אתה בוודאי מניח, ובצדק מסוים, שגם שמאלנית כמוני אמורה להצטרף לביקורתך על הממשלה. רק דבר אחד, ביהירותך המופגנת, לא לקחת בחשבון - אני לא שכחתי מי אתה.  

באוצר המילים העבריות יש מעט מאוד מילים חיוביות שאוכל לעשות בהן שימוש כשמדובר בממשלה הנוכחית. אבל אעשה זאת אם לא תהיה לי ברירה. כי כשמדובר בך, ביבי, באישיותך, בשקריך, בנזקים העצומים שגרמת לרבבות בני אדם  ולחברה הישראלית, מה שנותר לי זה בעיקר מגוון קללות בשפות שונות ומשונות, שצברתי בכמות שמבהילה אפילו אותי.

שלא תבין לא נכון, בדרך כלל אין לי בעיה להצטרף לכל ביקורת על הממשלה הגרועה ביותר שקמה לנו, גם כשהביקורת מגיעה מצד אלה שאינם שייכים למחנה השמאל. רק שאיתך זה עניין אישי לחלוטין. אני פשוט מתעבת את כל מה שאתה מייצג.

לזכותי יאמר שכשאני ממש לא סובלת מישהו, אני משתדלת להתעלם. להתעצבן עדיף במקום שעוד יש סיכוי לשנות, ואתה, ביבי, כבר לא תשתנה.

התאפקתי, למשל, כשדרשת וקיבלת עוזר בשכר לכתיבת האוטוביוגרפיה. אפילו לא שאלתי האם יש בכוונתך להחזיר למדינה בעתיד את עלות העוזר (260,000 ₪!), כשההכנסות מאלפי עותקים (בהם תפרוס את משנתך בדרכך הסלקטיבית הידועה) יזרמו לחשבונך האישי.

לכן, למרות הבלגתי המופלאה, כשאתה מסיר את "השתיקה הממלכתית", לא נותר לי אלא לוותר על שתיקתי האישית, ולבקש שתפסיק. כי שום דבר, מר נתניהו, שום דבר לא גורם לי לאלם, למעט המחשבה מחרידה שאתה עלול לחזור לכס ראש הממשלה.