די. אי אפשר יותר. באמת שאי אפשר!

אחרי פארסת עסקת הטיעון עם קצב, אחרי מסיבת העיתונאים של א' ועכשיו, אחרי פרסום תוכן העתירות נגד עסקת הטיעון הזו, אני באופן אישי, לא מסוגלת יותר להמשיך ולבלוע את הגועל הזה.

מה זה צריך להביע הזוועה הזאת, מילא חיבק, מילא נישק, מילא חרמן בלתי נלאה, אבל התיאורים שתיארה א' בשבוע שעבר, (שתמונותיה הלא מרוטשות מסתובבות, אגב, בכל רחבי הרשת כחלק ממסע הנגד של קצב והמשת"פים שלו), והתיאורים שפורסמו היום כחלק מחשיפת העתירות לבית המשפט העליון, לא סתם עוברים את גבול הגועל המירבי, אלא פשוט בלתי אפשרי להכיל אותם יותר – ולשתוק.

איך בשם אלוהים הזוועה הזאת התנהלה בתוך מסדרונות השלטון שלנו, שלנו (!!!) כל כך הרבה שנים, ואיש לא פצה פה וצפצף?

איך בשם כל החס וחלילות, כל כך הרבה אנשים שיתפו פעולה עם הסוטה, האנס, חולה הנפש הזה, וסייעו – או לפחות שתקו והניחו לו להמשיך במעשיו?

איך הגענו למצב שבו אנחנו, אנחנו (!!!) משלמים לסוטה ואנס משכורת מכיסנו ועוד ממליכים אותו עלינו להיות האזרח מספר אחת שלנו. נשיא המדינה....?

איך ייתכן שכל הטינופת הזאת תעבור כאילו דבר לא קרה והאיש, לאחר שיודה בחיבוק ובנשיקה, יחזור אל חיק משפחתו החמים, יצחק עם ילדיו, ישחק עם נכדיו וימשיך לחיות לצד אשתו, שאין לי מושג אם היא אומללה ומודעת או אומללה ופתיה לגמרי?

איך ייתכן שנמשיך לשבת בבית ולקבל עלינו את כל זה, ונשתוק ונשלם. נשלם לו פנסיה, נשלם לו רכב, נהג, לשכה, שומרי ראש ואפילו, שומו שמיים, נשליך אל מאורתו עוד בשר טרי לטרפו, בדמות מזכירות חדשות, שאת משכורותיהן נשלם אנחנו. אנחנו!!!!

מצטערת, אני לא מסוגלת לעכל או להכיל יותר את הגועל והבחילה שהאיש הזה וכל הסובב אותו משרים עלי.

בעוונותי, עבדתי במערכת עיתון מסויים, ביום שבו נבחר קצב לנשיא. הסלידה וההפתעה היו גדולות גם אז, אבל אז, הכל היה מהול בזלזול מתנשא ובתמיהה, איזה ליצן המליכו עלינו.

מכיוון שבנו של קצב עבד איתנו באותו זמן וישב באותו חלל פתוח, מיתנו את ההתבטאויות עד למינימום האפשרי, בעיקר מתוך כבוד לבחור החביב להפליא שהפך פתאום לבנו של נשיא המדינה.

בשנה האחרונה, אני לא יכולה להפסיק לחשוב על הבן הזה, ועל איך הוא מתמודד עם מסע הצלב הציבורי המתנהל נגד אביו ובכל הזמן הזה אמרתי לעצמי, כי מי שגידל בן כל כך נבון, נעים וצנוע, לא יכול להיות אדם רע או מופרע עד כדי כך.

היום, אני חוששת, הסתלקה המחשבה הזאת מראשי (ומלבי), ללא שוב.

לא איכפת לי עוד מה חשים ילדיו, כל עוד הוא מסתתר מאחוריהם ואינו מודה ונענש ואין לי עוד ספק לגבי אשמתו במרבית הטענות המועלות כנגדו.

אני לא מאמינה שהבנות תיאמו גרסאות עד כדי כך ולא מאמינה שמישהי תעז להמציא סיפור מופרך כל כך נגד אדם במעמדו של קצב ועם קשרים וכוח כמו שלו.

עכשיו כל שאני רוצה הוא, לראות אותו מתאבד – או כלוא. אחד משניים. כל אפשרות אחרת, תהיה בלתי מספקת מבחינת הצדק הטבעי המתבקש ממעשים כשלו. חלאה שכזאת אינה ראויה להלך חופשיה בינינו, לא כל שכן – לקבל מאיתנו משכורת והטבות כלשהן לעתיד.

לו בידי הדבר, היה האיש הזה מסורס ונכלא לעשר או עשרים שנה, ומאולץ להחזיר למדינה את כל הכספים ששילמה לו מאז התאריך המוקדם ביותר הרלוונטי לעדויות שנאספו נגדו.

הייתי משחררת את אשתו מעולו ונותנת לה את הפנסיה שהוא זכאי לה והייתי מאפשרת לנשים שנוצלו על ידו הטבות מרחיקות לכת על חשבון המדינה, שאיפשרה את ניצולן לאורך כל כך הרבה זמן, כשבכל מסדרונות השלטון ידעו – ושתקו.

ולגבי השאלות שלמעלה – איך ייתכן זה ואיך ייתכן זה: התשובה כנראה פשוטה משנדמה לנו:

אם ייתכן ששר שהורשע בעבירת מין, (מעשה מגונה בכפיה וניצול מרות אאז"נ), יישפט לכמה חודשי עבודות שירות ויחזור מייד אל שולחן הממשלה, כאילו לא קרו דברים מעולם, אזי ייתכן גם שסוטה מתועב, ייבחר לכנסת, ימונה לשר ולנשיא ויהפוך לאחד האנשים החזקים ביותר במדינה, בלי שאיש יפצה פה ויצפצף, אחרי הכל, זה מקום העבודה שלו...

לא יודעת. אולי זה פשוט מגיע לנו, אבל גבול הטעם הטוב נחצה מזמן, נרמס ונטחן עד דק בידי קצב ופרקליטיו וכל שנותר לנו הוא לקוות ולהתפלל חזק, שלעולם לא נצטרך לבוא במגע (מגע, כן, מגע) אישי, עם משהו מכל זה. כי אם חלילה וחס יקרה למישהי מאיתנו דבר שכזה, אין לה דבר לצפות לו מלבד ניצול והשפלה והפקרה מוחלטת ע"י מערכת החוק והמשפט בארצה שלה.