השופטת דורנר חוששת שראש הממשלה מנסה לחסל את בג"צ. השופטת דורנר לא טועה, כמובן, היא רק לא רואה את התמונה הכוללת. מבחינתה בית המשפט הוא ערך עליון. מבחינתנו, בתי המשפט הם רק עוד שלב בסולם החיסולים הממוקדים של ראש הממשלה, אולמרט הקטן.

התקף הזעם של אולמרט נוכח החלטת בג"צ המחייבת את מיגון שדרות, אכן פוגע במוסד המכובד, אבל הרבה יותר מכך הפגיעה מכוונת לבטן הרכה של כל אחד מתושבי המדינה.  כי מי שמפקיר היום את תושבי שדרות הוא אותו אחד שהפקיר לפני שנה את בטחון תושבי חיפה והצפון,  והוא גם זה שמפקיר על בסיס יומיומי (וללא כל ייסורי מצפון) את העובדים, הקשישים, הילדים – או בקיצור את כולנו.

יותר מהתקפי הזעם, מפחידות אותי הצהרותיו העאלק פטריוטיות של אולמרט: "הספורט הלאומי של מי יבריח יותר תושבים מאזורי סכנה מאיים על יציבות המדינה בחירום".  

נו, באמת. תודו שדי מגוחך לשמוע את האיש הקטן הזה, שבמשך שנים תומך בכל מהלך אפשרי לערעור יציבותנו מוציא מפיו את המילים "יציבות המדינה".

יציבות המדינה מתחילה בראש ובראשונה ביציבות החברה. יציבות תעסוקתית, כלכלית, בריאותית, שותפות גורל, סולידאריות – כל אלה מרכיבים את היציבות הנכספת, ואת כל אלה התאמצו מאוד אולמרט וחבורת גמדיו לקחת מידינו. ועכשיו הם מצפים שנעמוד כחומה בצורה ונמות למען המולדת שלהם. בוא נראה אותך, איש קטן, שומר על קור-רוח ומגן בגופך על המולדת ששמה עליך ז'.

מאז הוקמה המדינה היו בה אזורי ספר. עד מלחמת ששת הימים חיו חלק גדול מיישובי הצפון וכן יישובי עמק הירדן תחת איום מתמיד. בהמשך, סבלו תושבי קריית שמונה ממטחי קטיושות בלתי פוסקים. ועובדה – הם לא ברחו. ולא משום שהחיים אז היו קלים יותר, או משום שתושבי המדינה הפכו מפונקים יותר.

ההבדל טמון בגודלו של האדם המופקד על בטחון המדינה ותושביה. ראשי ממשלה בעבר הבינו את חשיבותם המדינית של הישובים והתושבים החיים בצמידות לגבול, ולכן דאגו למגן את תושבי הספר, גם אם המחיר הכלכלי היה גדול. אבל את אולמרט הקטן עתיד המדינה מעניין כקליפת השום, שהרי מהו עתידנו מול יציבות הבורסה ושגשוג חבריו בעלי ההון?

רק בדבר אחד צודק ראש הממשלה הגרוע ביותר שידעה המדינה – ההחלטה אינה בידי בג"צ, אלא בידינו. הגיע הזמן שנעיף לכל הרוחות את אולמרט הקטן ואת שותפו הננסי ברק.